דם כחול- פרולוג:)

עכשיו הצלחתי לארגן את המחשבות שלי וזה מה שיצא אז אני מקווה שזה מגניב ושאהבתם:))

פרולוג-

עד זיכרון הבזיק במוכה של בלו, היא שפשפה את ראשה בכרית הרכה ונתנה לזיכרון לבעבע בתוכה, לשטוף אותה.

היא הייתה ביער, למען האמת הכל סביבה היה לבן כל כך, כמעט לא מציאותי.
היא לא ראתה את רד אבל הרגישה שהוא בסביבה, כמו שתמיד יכלה להרגיש את הנוכחות שלו בקרבתה.
היא הרגישה את הקור העז אך זה הוא הפריע לה, היא הייתה מחוברת עליו. הכל היה שלו עש שצווחה מקפיאת דם פלחה את האוויר הקר, פתאום העולם כבר לא היה יפה כל כך אלה מפחיד, היא רצה, רצה מהר כמו שלא רצה מימיי חיה, היא ידעה שזה לא אפשרי כאשר נטרה בכלילות מעל אגם גדול ואז חזרה לרוץ. היא ידעה שרד נמצא בקרבתה, שוב היא הרגישה את הנוכחות שלו אבל כשהביטה סביב היא לא ראתה אותו, היא לא ראתה איש, היא הייתה לבדה ביער הקפוא.
לאחר ריצה ממושכת היא נעצרה באפיסת כוחות ונפלה על בירכיה.
קול רך של אישה נשמע ממקום כל שהוא, אך בלו לא זיהתה אותו או הבינה את דבריו. זה היה כאילו היא דיברה בשפה שהיא הכירה אך שכחה מזמן.
בלו צעקה במלוא גרונה, ולמרות זאת שום קול לא בקע מפיה. דמעות עלו בעיניה ונפלו על לחייה שהיו אדומות מקור, היא הייתה אבודה.

ראשה של בלו פעם מכאב והיא פקחה את עיניה לרווחה, היא שוב שכבה במיטתה בדירה הקטנה אותה שכרה עם אחריה התאום, רד.