דם המטפטף לתוך עצמו – 8

"רנוב, רנוב! רנוב! מה קרה? איפה סילנטום? איפה?" ראיתי את פני אבי צורחות ונרדמתי.

בחלום ראיתי אנשים הולכים, כולם לאותו מקום ואז כאשר הגיעו למקום נפלו לבור אין סופי עד שכל הגופות מלאו את הבור. ראיתי כפרים נבנים על הבור, על הגופות. האנשים הולכים על הגופות בלי לשים לב, בסופו של דבר הבור אט אט התחיל להתרוקן והבור הופיע עוד פעם, וככה חזר על עצמו המקרה. כל פעם החור גדל, אותו חור אין סופי. כל פעם היה צורך ביותר אנשים למלא את הבור והוא התרחב עוד פעם, עד שבאחד המחזורים האנשים התחילו להזיע דם ונפלו בדרכם אל הבור והבור נשאר ריק אך התרחב עד שהעולם היה שחור לחלוטין כי נבלע בבור אך דמות לבנה הייתה בעומק.

"הוא מתעורר" אמר קול לא מוכר. "רנוב אתה שומע אותי?"

"כן", אמרתי בקול קלוש.

צרחה חזקה נשמעה מרחוק ולפתע אני שומע את אבי "רנוב!" ואני מרגיש גוף עוטף אותי, אני פותח עיניים ורואה את אבי מחבק אותי. אני נמצא באיזו מיטה בחדר סגלגל כשמסביבי הרבה אנשים לא מוכרים אך כמה מוכרים כמו פונטרול ומאג'יסטר.

פונטרול מסתכל עליי ואומר לי "איך הייתה השינה?"

"טובה" אמרתי, כשבכוונתי בכלל לומר "נוראית".

"מצויין" המשיך, "ישנת יומיים מאז היעלמות אמך, אתה היית איתה שם במקדש ומאז איננה, איפה היא?"

עוד פעם קול יצא מפי ללא רצוני "היא קבורה מתחת למקדש, היא מתה". ראיתי את פניהם, הם כולם היו מופתעים ממה שאמרתי. זה הרגיש לי כאילו לא עצוב לי עליה, אבל רציתי להיות עצוב. פשוט לא הרגשתי.

אבי התחיל לבכות וישב בצד, מאג'יסטר הלך מהחדר ופונטרול המשיך בשאלותיו

"מה קרה שם?"

"הרגתי אותה, או שהיא התאבדה בשמי, לא ברור לי אבל עכשיו אני רואה משהו."

אבי עצר אותי ואמר "שפת האלוהים".

טדי ביקש מפונטרול לא לשאול עוד שאלות, הסתכל עליי ואמר "היא דיברה איתי על זה, שיש מצב שהיא תמות שם ברגע שהיא תעיף את הגנת מילי האלוהים מעיניי הלבנים. היא שמרה על ההגנה הזאת, אביה ביקש ממנה זאת, עכשיו אתה יכול להתחיל ללמוד איתי ועם שלושת הצבעונים האחרים את שפת האלוהים מכל מקדש ומקדש. רק שם מופיעים הם לפי אביך"

"תכיר" אמר אבי והוא מצביע על שתי בנות ובן "כרון, הילור ווטור"

כרון היה רזה במיוחד, בגובה שלי, בעל עיניים שחורות ובין עיניו היה מגן מעורפל בצבע אדום.

הילור הייתה נמוכה, שמנמנה מעט, בעלת עיניים כחולות ושיערה היה שחור אך הערפל דווקא התמקד שם. בשיערה ראיתי הרבה מילים כשככל שמתקרבים לראשה נהיות יותר ויותר ברורות. לכל מילה היה צבע שונה.

טור הייתה ממוצעת, מעט יותר נמוכה ממני, היא הייתה ממוצעת בגוף אך צלקות היו על ידיה. היא הייתה בעלת עיניים חומות גדולות. הערפל אצלה היה באזור החזה בצבע כחול והיה בנוי מצורות גאומטריות המשתנות ומסתובבות סביב גופה.

הם חייכו ועשו לי שלום.

"את האחרים תכיר גם טוב מאוד כי אתה תישן איתם באותו הבית. הבית הזה, זה החדר שלך ספציפית" אבי אמר.

אז, אבי ראה שאני עוד עייף וביקש מהאנשים ללכת. נשארנו רק שנינו ואז הוא הסתכל עליי.

"ספר לי מה כתוב במקדש".