גשם הזאבים – פרק 5

לקחתי כל דקה פנויה שיש לי על הפרק הזה, ואני אספיק יותר ביומיים הבאים כי אני בחופש. אז אם אתם מוצאים טעות כתיב שפספסתי, תגידו לי בבקשה.

לאלף כלבים היה אחד הרעיונות הכי טובים שהיו לסקיילר עד עכשיו, (ולא היו לה הרבה.)
כל מה שהייתי צריך לעשות זה לנהום עליהם והם צייתו.
הרווחתי המון כסף, אבל העבודה הייתה משעממת.
נכנסתי לדירה הקטנה שבפינת הרחוב, הבית הקטן שאף אחד לא הביט עליו שהיה צבוע בלבן מאביק, וגגו מחודד כמו בית כפרי.
הנחתי את נעליי בכניסה ושמטתי את התיק מידיי והנחתי אותו על הספא.
סקיילר ישבה על כיסא עץ כהה עד שנראה שחור במבט ראשון.
״סקיילר.״ אמרתי והבטתי לעברה.
היא הייתה שקוע בספר עבה כריכה ירוקה ועוד יותר עבה דפים.
משקפיים הונחו על אפה שהתעקם בצחוק פה ושם.
״הממ?״ שאלה ולא העיפה לעברי מבט.
״איפה יש איילים?״
״בקניון, הם נראה לי בהנחה של עשרים אחוז.״
״סקיילר?״
״כן, כן.״
״אני הרגתי את דילן.״
״נהדר, נראה את הסרט בחמישי, סבבה?״
״אני הרגתי את דודנו.״
״אתה מה?!״ היא העיפה לעברי מבט מבוהל.
״צחקתי. הספר הזה עד כדי כך מעניין?״ שאלתי.
היא נאנחה.
״זה לא מצחיק. מה אתה רוצה?״ היא שאלה והביטה בספר במבט מוטרד.
״איפה אני יכול למצוא משהו לצוד.״
״שמורת הטבע רחוקה מכאן, כבן אדם יקח לך לפחות שבוע להגיע לשם ברגל, כזאב לפחות חמישה ימים, באוטו יומיים אם לא תעצור לרגע.״ היא אמרה והתרוממה מן הכיסא.
״אם תרצה, נוכל לצאת לסיור התנדבות.״ אמרה סקיילר וסגרה את הספר.
היא הסתירה את הכריכה בידיה, וכך גם את שם הסופר.
היא נכנסה לחדר הפרטי שלה.
היא חזרה ללא המשקפיים שלה, שהיו מקושטים בפספוסי זברה צבעוניים, וללא הספר הירקרק.
״בסדר. נלך.״ אמרתי בנימת שעמום.
היא הנהנה.

ללכת כזאב הייתה הרגשה טובה.
ידעתי שאני עדיין לא מקושר רשמית ללהקה, אם כי אני לא אויב. אני חבר לא מוכר.
הם לא יקבלו אותי עד שאוכיח שאני כן יכול להיות לעזר.
זנבי הלבן התנדנד מצד לצד וסקיילר – הזאבה בעלת הפרווה האדומה, עם העיניים האפורות צעדה מאחוריי ונהמה כאשר זנבי הכה בגופה קלות.
״מה הדרגה שלך?״ שאלתי בעודי מפהק קלות.
קולות תיפופי כפותינו על המדרכה הקרה בלילה האפלולי הרגיעו אותי.
״כמוך. אומגה.״ היא לא נשמע מרוצה.
״אבל אני בטוח שאת הרבה יותר חזרה מארטוס.״
״זה לא נשנה״ היא נהמה קלות. ״העובדה שאני לא מהאיזור, ושלא באתי מלהקה מקובלת, ושיש לי יחסים לא פשוטים, ובכלל כל האופי שלי כזאב, זה לא יאפשר לי להיות יותר מדלתא. אני בכלל בעלת מזל שהצלחתי להכנס ללהקה הזאת.״ היא נהמה בקול רם.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי והעפתי מבט אחורה.
עיניה הכסופות של סקיילר נצצו לאור הירח בזעם חסר גבולות.
פרוותה הנעימה התנערה בגלל משב רוח קריר של הלילה השקט.
הכוכבים נצצו בשקט, כאילו מנגנים בכלים צבעוניים שהינם שקטים כל-כך עד שרק קול צרצרים נשמע מהם, או לפחות כך זה הרגיש.
״שבועיים אחרי שעזבתי את הבית הקטן בצדי היער, נכנסתי לטריטוריה של הלהקה המקומית-״
״הלהקה המקומית?״ שאלתי, נימת הדיבור של סקיילר העידה על שנאתה ללהקה הזאת.
״זה כמו דרגות. אנחנו להקת הדרום. אנחנו דואגים ששטחי הדרום של הלהקה שמורים ובטוחים ובכך הלהקה המקומית דואגת לנו לאוכל, מים, ועוד צרכים בסיסיים. אפשר להגיד שאנחנו האומגה.
להקת הצפון היא בשביל הבוגרים יותר, סעיף הצפון. רבים מכנים אותם ׳זאבי השלג׳ אומרים שלהכנס לקבוצה הזאת זה בלתי אפשרי. אפילו אבא של דילן לא הצליח להכנס לשם.״ אמרה והעיפה מבט לעבר הכוכבים, שנראו כי המשיכו לנגן בכלים דמיוניים ועליהם חיוכים מנצנצים.
״אבא של דילן?״ שאלתי ועצרתי במקומי.
״הוא הגנרל השמיני.״
״אחד מה-גנרלים?״ שאלתי, אני חושבת שפלותי אנקת הפתעה.
״כן.״ היא לא נשמע מרוצה.
״בכל מקרה. שבועיים אחרי שהגעתי נכנסתי לטריטוריה של הלהקה המקומית.״ היא התיישבה על ידי. ״נתקלתי בקבוצת הסיור של הלהקה המזרחית.״ היא נשמע כאילו נזכרה בטראומה.
קולה חלש עם כל מילה.
״סקיילר, את לא חייבת לספ-״
״אני בסדר.״ היא אמרה. לא האמנתי לה.
״את בטוחה?״
״הלהקה המזרחית ידוע בהצלחותיה בהשמדת זרים. הם נקראים אצל הזאבים המשוטטים כאן ׳קוטלי האורחים׳ יש להם היסטוריה ארוכה עם מתבודדים.
בכל מקרה, נתקלתי בקבוצת סיור קטנה שלהם.
שלשה זכרים, נקבה אחת.
חשבתי שאוכל לנצח אותם בקרב. הייתי טיפשה.
הצלחתי להנצל, אך רגליי היו שבורות, הייתה לי צלע שבורה, ודיממתי.
סגרתי את עיניי ו… ו…-״ היא גמגמה וסגרה את עיניה.
״דיי סקיילר.״ נהמתי לעברה, הזכרון הכאיב לה.
״לא… אני-״ היא נשמע כאילו היא נחלמת עם עצמה.
״סקיילר.״ נשמע קול אחר.
במרחק כעשרה-חמש עשרה קילומטרים עמדה זאבה חומה-בהירה עם עיניים אפורות-ירוקות.
״מי את?״ נהמתי ועברתי לתנוחה מגוננת.
״אתה חדש באיזור?״ שאלה הזאבה.
״אולי. תלוי מי שואל…״ נהמתי.
״בסדר גמור. אני חברת להקה. אסיה.״ היא נהמה לעברי.
הזדקפתי. הריח שלה… הוא לא היה דומה לריח של סקיילר או ג׳ו או של אף-אחד מחברי הלהקה, לעומת זאת, קצב הלב שלה נותר זהה.
״מי היא?״ שאלה סקיילר שכעט נראתה יותר צלולה.
הזאבה חשפה שניים.
״מה הטעם…״ היא מלמלה והסתלקה בדהירה מן האיזור.
עמדתי לרדוף אחריה עד שסקיילר משכה בפרוותי.
נהמתי קלות מתסכול.
״איידן. בוא נחזור חזרה הביתה.״ עיניה האפורות של סקיילר התחננו בפניי.
״בסדר.״ נהמתי, ויחדיו צעדנו חזרה אל הרחוב המוכר.