גשם האמצע הקיץ / פרק 3

כן? לא? כן .. לא !!!! לא ? לא.. כן !!
כן?
אחרי כל כך הרבה זמן … ?
היא לא ניסתה את זה מאז הייתה בת 7 . ומאז חלפו 6 שנים .. והיום היא בת 13 .
אולי היא לא תצליח ?
היא שמעה סיפורים על פיות שלאחר זמן רב כנפיהן הוקפאו ..
היא חשבה על אמה, עליה, מקשיבה מרותקת לסיפור שלה… של אמה.. של כל משפחתה. היא הייתה אז רק בת שבע . איך עיכלה את כל המידע הזה ?
טוב, חשבה לעצמה. אנסה רק עכשיו. ממילא אעבור לבית ספר באוטיה.. שם כבר אלמד להתנסות בכנפיי. ואולי ..
אולי אקבל את כנפי הטנץ׳, שחיכיתי להן מגיל שבע..
אחרי שאקבל את תעודת סמכותי כפייה ..
–
הבית היה ריק.
אפילו הצרצר המציק שהתנחל בגינת משפחת לוסין, כאילו הביט בהיילי, מרותק, ולא העז להשמיע קול.
היא פשטה את מעילה. הגופייה הסגולה שלה שינתה צבע על פי מגע יד אחד שלה. היילי נגעה קלות בגופייה הירוקה. היא כמעט שכחה איך עושים את זה. הגופייה נצמדה אל גופה יותר ויותר, ומבגדי קיץ מתרופפים, הפכו בגדיה למדים שלה. גופיה שחורה עם פסים ורודים נצמדה לגופה, וחשפה את חצי הבטן שלה . מכנסיה הכחולים הפכו כהים יותר ויותר עד שכעת, שורטס שחורים היו הם. הכפכפים הירוקים שלה התעוותו למין סנדל שחור מעור, בעל חוטים ורדרדים. שערה הסתחרר ונאסף לקוקו גבוה, בעוד הפוני של היילי על עיניה הכחולות.
היא חייכה לעצמה.
״3…2….1…״ מלמלה לעצמה.
״אפלון! ״ צעקתה מילאה את חלל הבית.
מגבה העליון התרוממו מעלה מעלה זוג כנפיים, שחורות עם עיטורי פרחים ורודים.
היא הרגישה חופשייה. שש שנים נכלאו בה כנפיה, מתאבקות ודוחקות בה לצאת, להשתחרר. והנה עכשיו… היא קפצה קלות, אך לא כמו כל בני האדם, היא לא חזרה לאדמה. קצות אצבעות רגליה ריחפו כסנטימטר מעל לרצפת הפרקט החומה.
היילי צחקקה לעצמה כמאושרת ונסקה אל התקרה.
היא כל כך חיכתה ללימודים באוטייה…
מי צריך את קורס האדיכלות הזה ?!
באוטייה היא תלמד אודות היילי האמיתית.. אודות היילי..
הפייה .