ג’ני בלו

פתיחה
ג'ני בקושי זוכרת מה קרה היא רק זוכרת שהבית קרס ושהיא הייתה שם הרבה זמן לפני שחילצו אותה ולקחו אותה לבית היתומים רוטשילד ברחוב וימבלדון, סאות'פילד, לונדון.
בית היתומים
ג'ני התעוררה בבוקר והסתכלה על השעון שהראה את השעה… לא שוב! השעה הייתה עשרה לשמונה וג'ני שוב פעם איחרה היא קמה ממיטתה במהירות ולבשה את מה שהיה לה בארון חולצה כחולה עם פסים לבנים ומכנס ג'ינס שחור שנשאר לה מהיום הקודם, היא יצאה מהחדר שלה בבית היתומים או כמו שמהנהלת אלכסנדרה אהבה לקרוא למקום: " בית החינוך על שם רוטשילד" ג'ני העדיפה בית יתומים )זה היה קצר יותר) היא לקחה את התיק שלהשהיה מלא בקרעים, עקב כמות הספרים המטורפת וירדה בריצה לחדר אוכל ולקחה טוסט שרוף ומרחה עליו קצת מרגרינה ( הדבר היחיד שהיה להם לאכול בבית היתומים) ומהירה לבית ספר, השעה הייתה חמישה לשמונה ועם היא תאחר עוד פעם אחת זה לא ייגמר טוב. ככה לפחות דאגה להגיד לה המנהלת ללא ערף ביום הקודם, שגם בו איחרה, היא רצה במסדרונות ונתקלה בילדים שאיחרו גם הם לשיעורים ובסוף הגיעה בדיוק בצילצול, כולה מתנשמת נכנסה לכיתה וניגשה למקום מושבה מאחורה, השיעור שהיה להם היה שיעור חינוך שהתנהל על ידי המנהלת, ג'ני ומנהלת בית היתומים היו אויבות, קשה להחליט עם זה בגלל מספר הפעמים שג'ני מתחה אותה או בגלל שג'ני תמיד גנבה לה את ארוחת הצהריים שהייתה הרבה יותר טעימה ממה שהגישו בחדר האוכל. היא התיישבה במקומה והוציאה מתיקה את המחברת של חינוך והתבוננה בכיתה, מלפניה ישב ג'ק ילד שתמיד התנהג מוזר ליד ג'ני ובקידמת הכיתה ישבה אמנדה, שלצערה של ג'ני קמה ממקומה והלכה לכיוונה של ג'ני, אמנדה וג'ני היו פעם חברות טובות אבל כשסיימו את כיתה ה' אמנדה התחילה להתנהג בצורה בלתי נסבלת לכן מאז היא וג'ני לא ממש מסתדרות, לאמנדה היה שיער בלונדי ארך אשר גלש על כתפיה, ובשביל השלמת המראה הסנובי היא מרחה אודם אדום על שפתיה הדקות והעדינות. תיראו מי נכנסה לכיתה! ציחקקה אמנדה, הילדה הכי בלתי נסבלת בעולם! ג'ני חייכה ואמרה ותראו את הילדה הכי סנובית בעולם ששככחה את המוח שלה בכיתה ג'! אמנדה נחרה לעברה והלכה ביהירות בחזרה לשולחנה והוציאה את האודם האדום שלה והוסיפה עוד שכבה נכבדת של אודם על שפתייה. והצילצול בדיוק נשמע, המנהלת נכנסה לכיתה נכנסה ואמרה: כולם לשבת! גם את ג'ני, אבל אני יושבת השיבה ג'ני נכון אבל השאלה היא לעוד כמה זמן תשבי לפני שתעשי עוד אחת מהמתיחות המטופשות שלך? ג'ני שתקה כי היא ידעה שהמנהלת סתם מחפשת סיבה להכניס אותה לריתוק, השיעור חלף באיטיות רבה המנהלת דיברה על כל מיני דברים משעממים ג'ני כמעט נרדמה עד שהמנהלת אמרה: כמו כן אני מצפה מכולכם להתנהג כרואי ביום משפחה שיתקיים בעוד שבועיים ג'ני הזדקפה במקומה והתפרצה לדברי המורה, איזה יום אימוץ?! הנה תלמידים להתנהגות שלא מתקבלת על הדעת ביום המשפחה אמרה המנהלת והצביעה על ג'ני, ובשביל לידלים שלא הבינו אגיד שוב, בעוד שבועיים יגיעו משפחות שיפגשו אתכם וידברו איתכם ועם אתם תתנהגו יפה רוב הסיכויים שהמשפחות האלה יהפכו בקרוב להיות המשפחות החדשות שלכם. ג'ני הייתה בשוק, היא לא רצתה לעזוב את בית היתומים, אומנם המנהלת הייתה מעצבנת, והאוכל היה דוחה, אבל לפחות הכירה את המקום מה יקרה עם המשפחה שתגור אצלה לא תסכים לדברים מסויימים? המחשבות האלה העסיקו אותה כל השיעור, ולפני ששמה לב השיעור נגמר והצלצול נשמע ג'ני יצאה בריצה לחצר, או יותר נכון לשני מטר שהיה להם כחצר. והתיישבה שם לאכול למרות הקור שהיה בחוץ ג'ני העדיפה לשבת בחוץ מאשר בפנים עם הילדים, היא אף פעם לא הסתדרה טוב עם ילדים אחרים, במיוחד לא עם בנות, היא העדיפה לבלות עם הבנים בזמנה הפנוי, בזמן שכולם הלכו לאכול בקפיטריה ג'ני אהבה לשבת בחוץ מתחת לעץ היחיד שהיה "בחצר" ופשוט לחשוב, בלי לעשות הרבה דברים, רק לדמיין כל פעם מחדש איך החיים שלה היו נראים עם הייתה לה משפחה נורמאלית, טיפת התחילו לטפטף אבל ג'ני אהבה את הגשם, היא עצמה את העניים ודמיינה את עצמה שוב בשדה לבד רצה ו… היי, ג'ני פתחה את עיניה וראתה את ג'ק עומד מולה, היי השיבה בהיסוס, מה אתה עושה פה? שאלה, כלום השיב לה והתיישב לידה בלי לשאול, אני ורצה לאחל לך מזל טוב לפני שאשכח, למה מזל טוב? שאלה ג'ני בהפתעה, מה זאת אומרת? עוד שבועיים את בת 13! ג'ני שכחה לגמרי מהיום הולדת שלה! זה קל לשכוח את זה כשאף פעם לא חוגגים יום הולדת, יש משהו מיוחד שאת מתכננת לעשות? שאל ג'ק אממ לא השיבה ג'ני למה אתה שואל? סתם, אמר ונכנס חזרה פנימה, זה היה מוזר חשבה ג'ני. הצילצול נשמע לסוף ההפסקה וג'ני הלכה לשיעור ספורט, השיעור היחיד שהייתה טובה בו, השיעור הם שחקו מחניים, שוב. המאמן שלהם לא אהב במיוחד להתעסק איתם הרבה, הוא אהב לשבת בצד ולעשות את עצמו כאילו הוא ממלא ניירת. הכדור הגיע אל ג'ני היא עצמה עניים ודמיינה את זה, היא הריגשה את כל הכוח מתנקז לה ליד אבל לפני שהספיקה לזרוק היא שמעה את אמנדה מהקצה השני של האולם ספורט צועקת לה, עוד פעם את חיה בפנטזיה ג'ני? כל הכיתה צחקה, ג'ני הרגישה כמו זרם של חשמל עובר בכל הגוף שלה, היא פתחה את העניים והעיפה את הכדור באקראי אל הצד השני, הכדור פגע ביד של ג'ק שנפל על הרצפה מחוזק המכה, המאמן קם אליו בריצה ועזר לו לעמוד והסתכל על ידו של ג'ק ואמר: אני חושש שנשברה לך היד בוא נלך לאחות בית הספר כל השאר, תחזרו לכיתה ותעשו לי טובה אל תפצעו אחד את השני! ג'ני נישארה עומדת במקומה, היא לא זרקה את הכדור חזק בכלל, למה זה קרה? אמנדה כמובן דאגה לבוא ולעצבן את ג'ני, תיזהרי לא להרוג מישהו לחשה לג'ני בקול עוקצני, עם ככה את מתנהגת לחברים שלך, מזל שאנחנו לא חברות יותר אמרה והלכה לכיתה. ג'ני הלכה לחצר והתיישבה תחת העץ האהוב עליה, מתחילה לחשוב איך זה יכול להיות ששברה לג'ק את היד, למרות שלג'ני מעולם לא היה מצפון בדברים כאלה.
הדבר היחיד שניחם אותה זה שעוד שבועיים היא חוגגת יום הולדת 13
למחרת בבוקר היה יום שישי ולא היו להם לימודים ג'ני התעוררה והתלבשה, לא היה לא מצב רוח בכלל, אבל אמנדה שבטח הרגישה את זה עד החדר שלה בא כדאי "לעודד" את ג'ני שלום מוזרה אמרה אמנדה בצחקוק לג'ני, אין לי סבלנות עכשיו! אמרה ג'ני כמעט בצעקה, אה אוקיי, בסדר רק תראי רציתי לקריא לך שיר שכתבתי: ג'ני ילדה מוזרה,, אמנדה אני רצינית מספיק! צעקה ג'ני אבל אמנדה המשיכה מדקלמת כאילו עמדה מול המראה כל הלילה ודיקלמה את זה, היא כזאת קרצייה אמנדה אני רצינית!! אבל אמנדה המשיכה בשלה, ואף פעם לא תמצא משפחה, אמרי מספיק!!! צעקה ג'ני בבת אחת היה פיצוץ קולי וחלק מהדלתות נטרקו בחוזקה, אמנדה נלחצה אבל לא רצתה להראות את זה ליד ג'ני לכן סיננה לג'ני עוד כמה קללות והסתלקה, ג'ני לא ידעה מה קרה עכשיו, היא לא ידעה עם זה צירוף מקרים או משהו שהיא גרמה, כל הדרך לחדר האוכל היא לא הפסיקה לחשוב על זה, ולמזלה במסדרון לא היה אף אחד כשזה קרה, ולכן החליטה שזה היה רק צירוף מקרים ועדיף להתעלם מזה, הבעיה הייתה שיום אחרי זה כשהתעוררה בבוקר המנהלת אלכסנדרה חיכתה לה בדלת החדר, היא התחילה לצעוק על ג'ני על זה שארוחת הצהריים שלה שוב נעלמה!(להגנתה של ג'ני הפעם זאת באמת לא הייתה היא) וכשהמנהלת המשיכה לצעוק עליה ככה רבע שעה, ג'ני התחילה להתעצבן אז היא ניסתה לצאת מהחדר אבל המנהלת לא נתנה לה, תני לי לצאת! צעקה ג'ני, לא! את מרותקת לחדר היום! צעקה עליה המנהלת בחזרה, תני לי לצאת!! צעקה ג'ני ובבת אחת כאילו הייתה יד בלתי ניראת שדחפה את המנהלת כל כך חזק שהיא עפה עד לקצה השני של המסדרון וזה עשה הרבה רעש, ילדים התחילו לצאת מהחדרים לראות מה קרה, ג'ני ברחה בריצה מהחדר שלה, היא יצאה החוצה והתיישבה תחת העץ היא ישבה ככה כמה דקות, ובדיוק כשהחליטה לחזור פנימה עקב הגשם הסוער, ג'ק יצא החוצה ואמר: ג'ני אנחנו צריכים לדבר, ג'ק גרר את ג'ני פנימה לאחת הכיתות הריקות ואמר לה, את צריכה להירגע, ומהר, למה לי?! השיבה ג'ני בגסות, ג'ק הסתכל עליה ונשם עמוק כאילו בשביל להירגע והתחיל לדבר, ג'ני מששברת לי את היד אני התחלתי לעקוב אחרייך בגלל שנכון שאת טובה בספורט, אבל לא מספיק בשביל לשבור לי את היד! ואני חושב ששמתי לב לדפוס, כל פעם שאת מתעצבנת הקמע שלך זוהר ודברים קורים! ג'ני הסתכלה עליו כמה שניות ואז התחילה לצחוק, מה את צוחקת?! שאל, פשוט אף פעם לא שמעתי כזה גיבוב של שטויות השיבה ג'ני עדיין צוחקת. עם זה גיבוב של שטויות אז איך את יכולה להסביר את מה שקרה בשלושה ימים האחרונים?! ג'ני הפסיקה לצחוק והסתכלה עליו, אולי בכל זאת יש היגיון במה שהוא אומר, היא חשבה ואמרה, בוא נגיד שאתה צודק, מה אתה חושב שכדאי לי לעשות? אני חושבת שאת צריכה להשתדל שלא להתעצבן בזמן הקרוב, עד שנבין למה זה קורה, אתה יודע כשאתה מבקש ממני לא להתעצבן זה כמו לבקש ממני לא לנשום! השיבה לו ג'ני, אוקיי, השיב ג'ק עדיין ברוגע, אז אני מציעה שתורידי את הקמע, אני לא מורידה אותו! אף פעם לא הורדתי אותו! ואני בטח לא אוריד עכשיו בגללה תאוריה מטופשת שלך נחרה לעבור ג'ני בבוז ג'ק איבד סבלנות וצעק: מה יש לך להפסיד?! פשוט תנסי!! גם ג'ני איבדה את הסבלנות שלה ואמרה, למה שתגיד לי מה לעשות?! צעקה, ג'ק לא אמר כלום, ג'ק? אתה בסדר? שאלה ג'ני, יותר מבסדר! השיב לה הנה ההוכחה שלך! הוא אמר והצביע על הקמע שלה, ג'ני הסתכלה וראתה, הוא זוהר! אמרה ג'ני המומה, עכשיו את מוכנה לנסות להוריד אותו? שאל ג'ק, בסדר! היא תפסה בחוט של הקמע ומשכה אותו מעל ראשה אבל כלום לא קרה, הקמע לא ירד ממנה, זה לא יורד! צעקה ג'ני לג'ק, ג'ק ניסה גם הוא למשוך את הקמע אבל כשזה לא עבד הוא הוציא מספריים מאחת המגירות שהיו בשולחן, חכה! אמרה ג'ני אני לא רוצה לגזור אותו! אני יכול לתקן אותו אחרי זה! השיב לה, ג'ני היססה ואז הינהנה בראשה, ג'ק לקח את המספריים וגזר את החוט, להפתעתם החוט נגזר בלי בעיה, ג'ק הניח את הקמע על השולחן ואמר: הבעיה נפתרה! לא בדיוק… אמרה ג'ני והצבעיה על השולחן איפה שמקודם היה הקמע, הוא נעלם! אמר ג'ק המום, אמממ אמרה שוב ג'ני והצבעיה על צווארה, הקמע היה שם כאילו לא קרה כלום.
ג'ני החליטה להתרחק מכל דבר שיכל לעצבן אותה לכן במהלך שבוע וחצי היא התחמקה מהמנהלת אלכסנדרה, ומאמנדה, ומילדים בכללי וזה הלך לא רע חוץ מהתפרצות קטנה שגרמה לכל המנורות בכיתתה להתפוצץ, אבל למזלה המנהלת האשימה בזה את הטכנאי הגרוע שהיה להם, לכן אפשר לומר שהשבוע היה לא רע עד שהמנהלת עשתה התכנסות…

כולם התכנסו באולם ספורט שלהם, המקום הכי גדול שהיה להם בבית יתומים, אבל גם הוא בקושי הצליח להכיל את כל הילדים והאנשי צוות, כולם לשבת! צעקה המנהלת, מנסה להתגבר על הרעש של התלמידים, כשנהיה שקט באולם המנהלת התחילה לדבר, כפי שכבר הודעתי, עוד שלושה ימים יש יום משפחה ואני מצפה מכולם להתנהג יפה!! זה ברור?! כולם מלמלו להסכמה, בנוסף אני רוצה להודיע עוד משהו אחד, לצערי המבנה שלנו יכול להכיל עד שמונה מאות איש, ואנחנו שמונה מאות תשעים וארבע, ולכן משרד התבאורה ביקש ממני לשלוח את חלקכם לפניימיה, רובכם אמורים למצוא משפחות חדשות אבל יש לי רשימה של ילדים מסוימים שלא בדיוק מסתדרים עם החוקים שלנו ולכן עם הילדים המסוימים האלה לא ימצאו בתים אני אצטרך לשלוח אותם לפניימיה, ג'ני בקושי שמעה את דברי המנהלת כי היא החליטה לנצל את הזמן הזה לשינה.
בסוף ההתכנסות המעייפת הזאת ג'ק ניגש אל ג'ני ותפס בידה ואמר: ג'ני את חייבת למצוא משפחה! ג'ני הסתכלה עליו מה זה עניינך? שאלה אותו, כי אני סוג של הסתכלתי ברשימה של המנהלת…
מה? שאלה ג'ני איזה רשימה? מה לא הקשבת שאל אותה ג'ק, הקשבתי למה? ג'ק גילגל את עיניו, המנהלת אמרה שיש ילדים מסוימים שעם הם לא ימצאו משפחה היא תצטרך לשלוח אותם לפנימייה, ולמה זה אמור לעניין אותי? שאלה ג'ני ופיהקה, כי את אמורה ברשימה הזאת!! צעק ג'ק, ג'ני הסתכלה עליו מספר רגעים לא יודעת מה להגיד ואז אמרה לא נורא… זה לא יכול להיות כזה גרוע! זה העניין שזה כן! אמר ג'ק בייאוש, זאת פנימייה למופרעים! ג'ני לא ידעה מה להגיד, א… מה…. אולי…. תראי יש לך ימים לחשוב על זה! אמר לזה ג'ק אבל תזכרי שהיום הזה הוא ביום הולדת שלך אז אני מציע לך לחשוב על זה טוב, ותזכרי שעדיין יש לנו את הבעיה של הקמע.
ג'ני נשארה ערה באותו לילה וחשבה הרבה, על הקמע שלה, על מה שקרה היום, על הפגישות מחר, ועל כל הדברים. בלי באמת לדעת מה באמת מצפה לה.

טעות גורלית
למחרת בבוקר ג'ני התעוררה מאוחר לקולה של המנהלת ברמקול שביקשה מכולם להגיע להתכנסות אחרונה לפני היום משפחה, ובגלל זה כל השיעורים בוטלו, ג'ני הייתה מאוד עצבנית באותו יום בגלל שהיא ידעה שהיא חייבת לקבל החלטה לקראת מחר, היא ירדה לחדר אוכל ובזמן שמרחה את הטוסט השרוף שלה במרגרינה היא ניסתה לחשוב על פתרון. אבל היה לה קשה להתרכז בגלל שהזמן המוגבל למציאת פיתרון הלחיץ אותה.
ג'ני חשבה על זה כל היום אבל לצערה המנהלת זימנה אותה למשרד שלה, ג'ני הייתה בדרך לחדרה של המנהלת והיא נתקלה בג'ק בדרך, תישארי רגועה לחש לה ג'ק, ג'ני הנהנה והמשיכה ללכת היא דווקא בדלתה של המנהלת ונכנסה, המנהלת חיכתה לה ליד שולחנה, בבקשה שבי ג'ני, אמרה לה המנהלת אני רוצה להגיד לך שלצערי את ברשימה של התלמידים שעלולים להישלח לפנימייה, ג'ני ניסתה להיראות מופתעת. ג'ני מספיק לברוח מהבעיות שלך אמרה המנהלת, ואז לג'ני היה רעיון, את צודקת! אני צריכה ללכת אמרה ג'ני מנסה להסתיר את חיוכה, המנהלת נראתה מבולבלת אבל הנהנה בראשה, ג'ני יצאה מהמשרד ורצה לחפש את ג'ק בסוף היא נתקלה בו יושב במסדרון, יש לי רעיון! אמרה ג'ני לג'ק, מעולה! צעק ג'ק מה הרעיון? אני יכולה לברוח מהבית יתומים! מה??! צעק ג'ק, זה הרעיון?! כן נו מה הבעיה? שאלה, ג'ק שתק לרגע ואמר, מסוכן להסתובב לבד! את רק בת שתיים עשרה! נכון אבל מחר אני אהיה בת שלוש עשרה, מה שאומר שאהיה נערה, אני יכולה למצוא עבודה כמו אומנת! אף אחד לא ישכיר אותך כאומנת! את רק בת שלוש עשרה! אז שמרטפות! כל דבר יכול לתת לי כסף ומקום לישון בו! ג'ק היסס, את בטוחה? כן! צעקה ג'ני בוא נגיד שתעשי את זה, איך את רוצה לברוח בלי שיראו אותך? מחר בערב כולם יהיו באולם ספורט לא? זה הזמן המושלם לעשות את זה! אמרה ג'ני. ג'ק הסתכל על ג'ני ואמר: בסדר
למחרת עשר בבוקר , ג'ני ארזה תיק קטן ושמה בו את מעט הבגדים שיש לה, וקצת כסף שחסכה. את התיק היא השאירה בחדר מפני שהיא תצא מהחלון כשכולם ילכו לישון, היא הלכה לאולם שלהם וכשנכנסה כבר היו שם כמה משפחות חלקם עם ילדים וחלקם נשואים טריים, ג'ני נכנסה וחיפשה את ג'ק לבסוף אחרי שלא מצאה אותו היא החליטה להיכנס ולהסתובב שם, המנהלת הסתובבה ודיברה עם חלק מהמשפחות והכירה להם ילדים, ואז המנהלת ראתה ג'ני וניגשה אליה, " היי ג'ני, אני שמחה שהגעת" ג'ני חייכה חיוך מאולץ, "בואי אכיר לך זוג מאוד נחמד", " אולי עוד מעט אני הולכת לחפש את ג'ק" "בסדר, אמרה המנהלת אבל תחזרי עוד מעט" ג'ני הנהנה בראשה והמשיכה ללכת, בסוף כשלא מצאה אותו בכיתה ג'ני יצאה לחפש את ג'ק בחוץ, בסוף מצאה אותו יושב על ספסל, " מה אתה עושה פה?" ג'ק הרים את ראשו וראה את ג'ני, סתם שואף אוויר צח אוקיי… השיבה ג'ני בהיסוס, "ג'ני? שמעה פתאום את קולה של המנהלת ג'ני איפה את? המנהלת הגיעה, ואמרה לג'ני, בואי אני רוצה להכיר לך זוג, אני לא רוצה אמרה ג'ני למה? שאלה המנהלת ובלי לחכות לתשובה תפסה את ג'ני ביד והתחילה לגרור אותה חזרה לכיתה, " אני לא רוצה!" צעקה ג'ני "לא שואלים אותך!" צעקה המנהלת חזרה " עכשיו בואי!" "לא!!" צעקה ג'ני ופיצוץ חזק ניפץ את החלונות וכל המבנה רעד, המנהלת שיחררה את אחיזתה מג'ני מהלם, וג'ני התחילה לרוץ לחדרה היא תפסה את התיק שלה והתכוונה לצאת מהחלון לעץ ולרדת למטה, אבל הקול של ג'ק עצר אותה "ג'ני חכי!" ג'ני הסתובבה וראתה את ג'ק עומד שם, "מה?" שאלה אותו תשמרי על עצמך, ולמרות שג'ני היא ממש לא טיפוס רגשני היא חיבקה בזריזות את ג'ק ואמרה: תעכב אותם? ג'ק צחק ואמר: תני לי לחשוב על זה ורץ החוצה בצחוק, ג'ני שמעה אותו אומר למנהלת שוא ראה את ג'ני עולה לגג, ג'ני חייכה והוציאה את התיק שלה מהחלון, היא ירדה מהעץ ורצה ואז ראתה את השער, וניסתה לחשוב מה לעשות, ואז כאילו מישהו הדריך אותה ג'ני התרכזה וחשבה עד כמה היא רוצה להעלים את השער ואז שמעה פיצוץ, ועפו עליה חתיכות משער שהרגע פיצצה, ג'ני הייתה בשוק אבל לא היה לה הרבה זמן ולכן רצה החוצה בלי לדעת לאן היא הולכת, אבל היא רק ידעה שמעכשיו אין דרך חזרה.

אספרן
ג'ני רצה הרבה אבל הודות להצטינותה בשיעור ספורט הריצה לא הייתה כזאת נוראית בשבילה, היא לא יודעת כמה זמן היא רצה, אבל כבר התחיל לרדת גשם וג'ני התרטבה לגמרי, בסוף היא מצאה מכולת קטנה, היא נכנסה למכולת וחשבה מה היא תיקח, בבית יתומים הם אף פעם לא אכלו דברים אחרים חוץ ממה שהיה בחדר אוכל(ג'ני הייתה לוקחת מהאוכל של המנהלת, אבל זה עדין לא היה הכי טעים) במכולת היה חם ונעים, ג'ני רצתה להישאר שם אבל ידעה שזה לא אפשרי, היא הלכה בין המדפים והסתכלה סביבה על האוכל, אבל אז עטפה אותה הרגשה כאילו מישהו מסתכל עליה היא הסתובבה אבל לא ראתה שם אף אחד אבל עדיין הייתה לה הרגשה לא נעימה כאיל ומישהו מסתכל עליה, לכן לקחה בזריזות קצת לחם, מפני שזה הדבר היחיד . הבעיה הייתה שזה גמר את כל הכסף שלה, אבל עכשיו הייתה עוד בעיה, איפה היא תישן בלילה? בסוף היא החליטה לנסות להתגנב לבית מלון, ג'ני שאלה מישהו איפה הבית מלון הכי קרוב אבל הכי קרוב היה שעה הליכה משם, ואז פתאום כמו שקרה עם השער היא הרגישה כאילו מישהו אומר לה לאן ללכת, היא התחילה ללכת והיא הלכה ואיבדה תחושת זמן, עד שבסוף הגיעה לאחוזה גדולה, ג'ני נכנסה לאחוזה והלכה לחלקה האחורי, הייתה שם חווה ואז כאילו מישהו אומר לה היא נכנסה לחווה והלכה לסוסה לבנה עם רעמה זהובה, "שלום" אמרה ג'ני לסוסה, הסוסה צהלה לעברה ולמרות שג'ני מעולם לא למדה לרכב על סוסים היא לא חשבה שזה צריך להיות כזה קשה היא עלתה על הסוסה, והסוסה כאילו ידעה מעצמה מה לעשות והתחילה לדהור, בהתחלה ג'ני כמעט נפלה כמה פעמים, אבל בסוף קלטה את העניין, היא נאחזה ברעמה הזהובה של הסוסה וסמכה עליה שתיקח אותה לאן שהיא צריכה, וזה פעם ראשונה מזה שלוש עשרה שנה שג'ני הרגישה חופשיה, למרות שהיה לה קר, זה היה שווה את זה, לאט לאט הבתים נעלמו ובמקום זה התחילו להופיע השדות הפתוחים, בזמן שדהרו ג'ני חשבה על שם לסוסה, "אספרן" אמרה ג'ני, מושלם.
ג'ני לא ידעה לאן אספרן לוקחת אותה או כמה זמן היא כבר דוהרת אבל היא פשוט ידעה סמכה עליה, והיא גם ידעה שגם עם אספרן סתם דוהרת זה לא יכול להוביל אותה למקום יותר גרוע, מקסימום היא תישן מתחת לאיזשהו עץ, אחרי שעה של דהירה, הם הגיעו ליער, אבל אספרן המשיכה לדהור, ג'ני הסתכלה הצידה אל כל העצים החולפים מולם במהירות אבל פתאום היא ראתה איש עומד שם ג'ני לא הספיקה ליראות הרבה כי אספרן דהרה מאוד מהר אבל אז ג'ני שמה לב שהן חולפות מול האיש הזה שוב ושוב, עד שהוא נעלם, ג'ני חשבה שהיא סתם דמיינה אבל אז האיש הופיע מולם היה לו שיער בלונדיני ותווי פנים יפות. אספרן כאתה אותו ונסיתה לעצור אבל הן דהרו מאוד מהר והן הצליחו לעצור ממש מולו אבל אספרן שנבהלה ממשהו נעמדה על שני רגליים וג'ני נפלה ממנה, והכל נהיה חשוך.

ג'ני ראתה אישה צעירה שמאוד הזכירה אותה עצמה, היה לה שיער חום מקורזל, ואף סולד כמו לג'ני, אבל בשונה מג'ני היה לה עניים כחולות ולא חומות. האישה הזאת ברחה רצה ג'ני הסתכלה ממה היא ברחה, ג'ני ראתה את אותו איש שראתה ביער, היא ראתה שהוא רצה להתחיל ללכת, אבל באותו רגע באחד הבתים שהיה מאחוריו היה פיצוץ ענק, היה אור חזק וכשהאור כבה האיש נעלם.