גלגול חדש, חיים חדשים. [פרולוג]
סוג של פרולוג:
ראיתי אותה שוב.
רציתי להכיר אותה, להתקרב אליה.
ידעתי שזה לא יגמר טוב, היא תמיד סובלת בסוף.
הלכתי אליה בכל זאת.
"חשבתי שאני לא אראה אותך יותר" היא צחקה, היא התקרבה אלי.
ידעתי מה היא הולכת לעשות, יכולתי לעצור אותה, למנוע ממנה את הסבל.
לא עשיתי את זה והיא נישקה אותי.
"אני מצטער" מלמלתי, היא לא הבינה למה אני מתכוון, אבל אני ידעתי יותר מדי טוב.
עקבתי אחריה יום ולילה כדי לראות אם קורה לה משהו.
"זה אשמתך" היא צרחה עלי יום אחד עם דמעות בעיניים.
זה קורה כל פעם.
רציתי לבכות, אך לא יכולתי, לא לידה.
המשכתי ללכת ברחוב, הרגשתי שכל מי שיבוא אלי, ידבר אלי, יעשה משהו.
יגרום לי להשבר.
"שוב גרמת לה לסבול?" פטרישה שאלה אותי בכעס.
"אני מצטער" מלמלתי
"מייקל, אתה צריך להבין שאתה הורס אותה. הם גם חושבים שאני אשמה, הם נותנים לי כל פעם הזדמנות חדשה איתה" היא התחילה לבכות.
"אני מצטער, באמת שאני מצטער" התחילו לרדת לי דמעות, ניגבתי אותן במהירות.
"אתה יודע שהיא עוד מעט תמות שוב?"
הנהנתי.
"לא יביאו לי לשמור עליה שוב"
"אז מי ישמור עליה?" שאלתי בפחד, פטרישה נראתה לי תמיד האדם הכי מתאים בשבילה.
"דניאל [Deniel]" היא אמרה.
לא רציתי שהוא זה שישמור עליה.
הוא עוד צעיר ולא מנוסה.
הוא אף לא שמר על אף בן אדם.
"אני צריך לתרחק ממנה, אסור לי לגרום לזה לקרות שוב" אמרתי לעצמי וקיוויתי שצליח לעמוד בזה.
אבל טעיתי.
הכרתי אותה שוב.
תגובות (1)
קצת מעורפל… אבל נחמד, תתחילי :)