ג'יימס פלטיס פרק רביעי: הטוב הרע וה…

8:04 בבוקר ה-28/4

זה לא היה מר-ארונייט!
הוא בהחלט היה דומה לו: אותו שיער שחור, אותו עור חיוור, אבל זה לא היה הוא: במקום החיוך שלו הייתה הבאה לגלגנית ובמקום העיניים שלו שהיו בצבע תכלת ותמיד היה בהם ניצוץ של גאווה כשהסתכל אלינו, היו עיניים כחולות כהות שבהם הייתה רק חמדה.
"שלום רוג'ר" זה היה מר-ארונייט, הוא עמד בקצה הכיתה,שתי ידיו משולבות מאחורי גבו, הוא לבש את החליפה הרגילה שלו בצבע שחור עם מכנסיים תואמים, הנעליים השחורות הרגילות שלו ועניבת הפסים הרגילה שלו בצבע לבן וכסוף, אבל על חגורתו העשויה עור חום כהה הוא חגר חרב בעלת ניצב כסוף, משובצת אבני-חן בצבע תכלת, בנדן עשוי מעור חום.
"שלום אדוארד, אני רואה שחברי לא הצליחו לאצור אותך" אמר האדם ששמו כנראה רוג'ר, הוא אמר זאת בכל עייף, כאילו מר-ארונייט משעמם אותו, "לא הייתי דואג בקשר אליהם" אנה לו מר ארונייט, "אז רוג'ר, מה שלומך, לא ראיתי אותך כבר כמאת 13 שנים" שאל אותו מר ארונייט בקול מתעניין "לא רע" אנה לו רוג'ר בקצרה "בעיקר עכשיו, כששלושה נבחרים יצטרפו לצידי" אמר בחיוך זדוני מעט, "הם לעולם לא יצטרפו לצידך" אמר לו מר-ארונייט בבוז, מדגיש את המילה 'צידך', רוג'ר חיך, "אני לא הייתי כל כך בתוך" אמר לו רוג'ר, "אבל זה לא יהיה משנה עם לא יהיה להם שני צדדים לבחור מהם" אמר מר ארונייט, והתקדם לאבר קידמת הכיתה, שולף את חרבו, "תיכנה, או שתרגיש את זעמו של אקסקליבר!" צעק לאבר רוג'ר "לא ניראה לי" אנה רוג'ר, גם הוא בצעקה, שולף מנדנה חרב שהייתי בתוך שלו הייתה על חגורתו ליפני רגע, ואז פי נפאר כשהבנתי שהחרבות שלהם היו כמעט זהות לחרבות בחלום שלי, רק במקום אבני חן לבנות ושחורות היו אבני חן בצבע תכלת למר ארונייט ואבני חן בצבע כחול כהה לרוג'ר.
ואז התחיל האימות מר ארונייט ורוג'ר נלחמו במהירות אדירה, בקושי ראיתי את החרבות והידיים שלהם, ובשונה מהחלום שלי ניראה שאין מנצח ואין מפסיד, שניהם היו טובים במידה שווה, ואז פעלתי, כאילו כוח פנימי שלא ידעתי שיש לי אמר לי מה לעשות: לקחתי את הקלמר שלי וזרקתי אותו לעבר רוג'ר, למזלי הקלמר פגה בפניו והפיל אותו לארץ. קמתי במהירות, והסתכלתי סביבי: כולם חוץ ממני היו קפואים במקומם.
"למה אתם מחכים, תברחו" צעק מר ארונייט, רץ לאבר הדלת והחזיק אותה פתוחה בשבילנו, למזלנו כל הכיתה שמאה בקולו.