ג'יימס פלטיס פרק אחד: שני לוחמים

אוקיי אז כמה מילים על עצמי:קוראים לי ג'יימס רוי, אני גר בניו-יורק, אני בן 12 ועשרה חודשים, אין לי אחים או אחיות, אבא שלי מת ביום שנולדתי ולכן אני גר עם אמא שלי, וחוץ ממנה אין לי קרובי משפחה אחרים, יש לי תוכי ושמו קולומבו, וזהו בינתיים.
ועכשיו לסיפורנו:

עמדתי על גג של בניין עשוי שיש,בעיר מלאה מבנים מוזרים: הם היו עשויים מאבן אפורה עם גגות עשויים אותה אבן אפורה כמו שאר חלקי העיר, הבניין שאליו עמדתי היה מעוגל ועשו שיש לבן, הו היה בגובה 7 קומות, היו לו 3 מגדלים וכיפה מזכוכית צבעונית אחרי הכיפה היו בערך 5 מטר של שיש עד השוליים, על החלק הזה אני עמדתי.
מעל העיר היו עננים שחורים, ממש שחורים, שהורידו מבול כבד, וכיסו את השמש. הדבר המוזר היה שהעננים היו רק מעל העיר, זאת אומרת שעיגול העננים נגמר קצת אחרי שולי העיר.
שני אנשים לחמו על ראש כיפת הזכוכית, בארך 5 מטר מעלי ו18 מטר לפני: לאחד היה שיער כסוף חלק שהגיעה עד לכתפו ובהק באור המועט כמו כוכב, הוא לבש חולצה ומכנסיים שחורים ומגפיים חומות כהות, ולשני היה שיער זהוב מתולתל שהגיעה גם הוא עד לכתפו, והוא לבש גלימה בצבה בז' עם איתורים זהובים.
שניהם לחמו בעזרת חרבות: הלוחם כסוף השיער לחם עם חרב מכסף משובצת אבנים שחורות, והלוחם זהוב השיער לחם בעזרת חרב זהב משובצת אבנים לבנות.
כל פעם שאחד מהם הנחית מהלומה התעופפו גיצים על כל רחבי הכיפה.
ולמרות הידע המועט שלי בתחום איבנתי שהלוחם כסוף השיער מנצח: הוא הנחית מהלומות בקצב מסחרר, ולאט לאט גרם ללוחם זהוב השיער לסגת.
לפתה הלוחם כסוף השיער נסוג כמה צעדים אחורה ארים את חרבו לכיוון השמים וצעק: "אירילין מיסתרו", והוריד את חרבו לנקודה בינו לבין הלוחם זהוב השער,בו ברגע נחת ברק על הנקודה שעליה הצביע הלוחם כסוף השיער בחרבו, הדף את הלוחם זהוב השיער וגרם לו להתגלגל במורד הכיפה עד שנעצר לבסוף מטר מולי.
הלוחם זהוב השיער קם במהירות, הרים את חרבו ואמר: "הליוס" בין רגע פרץ מחרבו אור לבן מסנוור שאאיר את פניו של הלוחם כסוף השיער: היה לו עור חיוור, גבות כסופת, וזוג עיניים זהות לצבה שיערו, על פניו הייתה הבאה רצחנית.
ואז הוא דיבר, אמר רק שתי מילים, ובקולו הקר קקרח הייתה מידה שווה של כאס והתרגשות, קולו גרם לי לתהות איך זה שהלוחם זהוב השיער לא נופל רק משמיעת קולו של יריבו: "להתראות, אחי"