גיהנום , פרק ראשון

איך . איך חשבתי שזה לא יקרה דווקא לי . איך ??
הרי דברים כאלה קורים כל יום . הכל באשמת אבא שלי . אני בטוחה ויודעת . רק מה שלא ידעתי , שיש חיים אחרי המוות . סליחה , סליחה . אני ממש גרועה בלספר סיפורי חיים למניהם אז התחלתי מהאמצע .. הכל התחיל מיום שני . כל הבלאגנים . התאונה , הבית חולים , ה .. בררר . המוות . תמיד כל כך פחדתי למות . תמיד חשבתי .. כאילו זה הדבר הנורא מכל . אז לא .. דווקא שהייתי בחיים קרו לי דברים יותר גרועים .
" אליאן . תחגרי חגורה .. נוסעים "
" בסדר , אני חוגרת ! " עניתי לה . [ נו למי אתם חושבים ? ]
" מוכנים ?? " אבא שלי הריע בקול שאם החלונות לא היו סגורים בגלל המזגן , יכלו לשמוע אותו עד רוסיה .
" מוכנים , מוכנים .. " ענתה אחותי , גבריאלה .
היא גדולה ממני בארבע שנים . ז"א , היא בת 16 .
התחלנו לנסוע , חופשה משפחתית באילת .
כנראה נרדמתי כי כשהתעוררתי מצאתי את עצמי שוכבת על רצפה לבנה ,
ומסביב היו עננים לבנים – אפורים . ראיתי את אחותי כבר ערה ממזמן ,
מדברת עם איזה בחור חתיך שנראה בן גילה . הוריי עוד היו שרועים על הרצפה ולפני שהצלחתי לעכל את כל הדברים האלו ראיתי שלט . גדול . ענקי …
" ברוכים הבאים לגן עדן . "
יופי . הגענו למלון ואחותי מנסה לעבוד עליי . טחח . אוקיי כולם יכולים לצאת , הבנתי את הבדיחה .
" סליחה ? " קול של נערה קטע את המחשבות שלי .
" אוי .. כן ? " עניתי לה .
" היי , אני אנסטסיה , כמה זמן את פה ? "
" אני ? חצי דקה בערך " התעלמתי מברכת השלום שלה .
" אממ , טוב . אז , לקבלה כבר הגעת ? "
" קבלה ?? "
" כן , קבלה . "
" של המלון , כאילו ? " תהיתי .
" מלון ? איזה מלון בראש שלך ? של גן עדן ! "
" מה ? " לא ידעתי אם לצחוק או לבכות . אז העדפתי לסתום את הפה .
" גן עדן … נו , מה הזיכרון הכי חזק שלך כרגע ? " היא נסתה להסביר .
" זיכרון ? אני חושבת ש .. אני והמשפחה שלי נוסעים באוטו . " עניתי .
" תאונת דרכים . "
" מה ? " שוב שאלתי . ה ` מה ` הזה כנראה יחזור פה עוד הרבה .
" תקלטי , " היא שוב ניסתה להסביר . " את היית בתאונת דרכים . אלו הם ההורים שלך ? " היא הצביעה על ההורים שלי , שעדיין שרועים להם בנחת .
" כן . הם מתים ? "
" כן . גם את ! , וגם אני , וכל מי שאת רואה פה מת , בעצם . "
" זו בדיחה או משהו ? כי זה לא מצחיק . "
" הלוואי . תגידי , נכון שזה ממש בזבוז לעולם שלמטה , שיש פה כל כך הרבה חתיכים ? "
" עולם שלמטה ? " ניסיתי להבין .
" כן , העולם של האנשים שחיים , זה שהגעת ממנו לפני חמש דקות . "
וואלה . כן , אני מתה . תאונת דרכים .. פשש .
" טוב , את בטח בהלם , אני אשאיר אותך לבד . "
" לא ! אל תלכי . את יכולה להסביר לי עוד קצת , על המקום הזה ? "
" זה לא התפקיד שלי , בשביל זה – בואי לקבלה . "
" רגע , מתי ההורים שלי יתאוששו ? "
" אני מאמינה שעוד רבע שעה . בנתיים , בואי נרשום אותך . "
" בסדר … ! " שמתי לב שממש חשוב לה שאני ארשם לדבר הזה .
" שלום חמודה , " ראיתי אישה בערך בשנות העשרים לחייה , יושבת מאחורי דלפק לבן – אפור .
" אני מריה , כאן זה גן עדן . "
" כן , את זה היא כבר הבינה . היא פה בגלל תאונת דרכים . "
אנסטסיה התפרצה לשיחה שרק התחילה .
" ילדה מסכנה . המשפחה שלך פה ? "
" כן , הם שרועים שם על הרצפה . " אנסטסיה , שוב .
" אנסטסיה ! " מריה הפעם צעקה עליה .
" מה ? אני עוזרת לה ! " אנסטסיה ענתה בחוסר סבלנות .
" יש לה פה ! מה את עושה פה ? אין לך עבודה לעשות ? "
אנסטסיה הלכה חמישה צעדים ומאז לא ראיתי אותה , כי ערפל
כבד הסתיר אותה .
————————————————————————————————————-