גיבור שונה

פרק 1: הטבעת על ראשה של מלאק.

כולי שרוט, הפצעים הפתוחים שעל זרועי מחזיקת שרביט התשובות נטפו דם. להיות נער התשובות, כל מה שנלחמתי עליו, אדון הכאוס האדום ניצב מולי כרגע, פני אדומות, מזיעות, באמצע יערות קולוראדו הרחוקים, כל מה שרציתי, במרחק נגיעה, אבל צריך לחזור כמה שבועות לפני, שבהם עדיין הייתי בישראל-
זה היה היום הראשון בחטיבה, כיתה ז', בי"ס חדש באמצע תל אביב, אמא נופפה לי, קראתי את שפתיה מרוחות השפתון; 'בהצלחה'.
כולם הסתכלו עליי במבט מוזר, של מי הילד הזה, הוא לא מתל אביב, עורי השחום והמבטא המגוחך בו דיברתי הסגירו את היותי הילד הערבי החדש מנצרת. אם אני גר בנצרת זה לא אומר כלום על זה שאני שייך לשם, יש בידי את זכות הבחירה, ללמוד בבי"ס בנצרת ולגמור בעבודה חלקית כקפואי במכולת כלשהי בנצרת, או ללמוד בבי"ס שיביא אותי לגדולות, נועדתי לזה, מהנדס, ארכיאולוג, רופא, מדען (אבל כמובן שלא עלתה בדעתי המחשבה שאהיה סוג של מלך לעם אבוד שחיכה לי דורות ועידנים). אבא שלי מרצה בנושאי פיזיקה וכימיה באוניברסיטאות ומכללות ואמא שלי היא עו"ד.
נכנסתי משער ביה"ס. השומר הסתכל עליי באותו מבט שבו הסתכלו בו הילדים האחרים. הגעתי למסדרון רחב, הרצפה הייתה עשויה לבני שיש חומים. חיפשתי את הכיתה, לפי הפתק שקיבלתי במשרד ההנהלה כשרשמו אותי הייתי אמור ללמוד בכיתה ז' 2.
"צריך עזרה כלשהי?" הסתובבתי, מבטים עמוקים הוחלפו ביני לבין ילדה ג'ינג'ית לבנבנה ומנומשת. "כן" אמרתי בקול רועד" יש לך מושג איפה כיתה ז' 2?"
הילדה לא אמרה כלום, היא רק החזיקה את ידי והרימה אותה, היא הסתכלה עלייה ותקעה בה מבטים מוזרים. "יש לך מבטא חמוד, אני אנה." היא אמרה והושיטה את ידה ללחוץ את ידי. כשידה נגעה בידי ראיתי חיזיון עמום; אנה עמדה על ענף של עץ גבוהה, היא לבשה חולצת טי, מכנסיים קצרים ואולסטאר ירוקות, אותו סגנון לבוש שהיא לבשה באותו רגע. היא החזיקה שרביט מעוקל באורך חצי מטר מעוטר ציורים של להבות וגלים. היא כיוונה אותו לכיוון יצור דמוי נמר פרהיסטורי ענק בעל שתי שיניים ארוכות. הוא לא הוריד עין מאנה וחשף את שיניו לעברה, אנה קפצה מן העץ הגבוהה ונחתה נחיתה מושלמת על שתי רגליים כמו חתול. היא עמדה בתנוחת קרב והשרביט שלה התחיל לזהור, הנמר התנפל על אנה כאילו שהיא טרף שרק מחכה שינגסו בו ואז התעוררתי מן ההזיה. "הלו..?! אתה כאן?" אנה אמרה. "הכיתה שלנו בקומה השלישית, איך קוראים לך?"
באותו רגע די הסמקתי, קלטתי שיש שאלה שאני צריך לענות עליה כרגע, עניתי; "ג'בריל אבו- מראז', אבל את יכולה לקרוא לי גֵב"