גוף מארח פרק 3

"רוזלינדה הגיע הזמן להיתעורר" צעקה אימי מחוץ לדלת
"אני קמה" אמרתי לה למרות שקמתי כבר מזמן והייתי
עסוקה בלחפור באקון השלה.. זאת אומרת שלי
בסוף מצאתי גינס נחמד עם קרעים(הייתי צריכה להפוך
את כל הארון בשביל למצוא אותו) וקפוצון שחור(אין לילדה הזאת
בגדים נורמליים) ונעלתי נעליים צבאיות(אלה והמכנסים דווקא כן
לטעמי כשחושבים על זה)לקחתי את תיק הצד שלי(שחור עם
גולגלות) "ביי אימא אני הולכת לבצפר"אמרתי וניסיתי לצאת
מהבית בלי שהיא תעצור אותי"אבל מה עם ארוחת בוקר?"
שאלה ממש לפני שיצאתי והייתי צריכה להיסתובב אליה כי זה לא מנומס
להפנות לאנשים את הגב כשמדברים אותם "גייק אמר שהוא שומר לי
סופגניה, טוב ביי" אמרתי ויצאתי מהר מהדלת כמובן שלא הסתפקתי
להיתרחק מספיק כדי לא לשמוע את מחשבותיה 'אוף עם הילדה הזאת'
ואל תגידו אבל זה שטויות פנטזיה שזה סתם דבר שכתוב בספר
לנצח של אליסון נואל אבל לא זה אמיתי זה תוצא של מוות ותחיה מחדש
רק שאני לא יכולה לראות הילות של אנשים רק של אלה שממש חולים
או גוססים ולא בכול פעם שאני נוגעת במישהוא אני מגלה עליו הכול
זה קורה רק אם אני רוצה ואני לא חייבת לגעת בהם בשביל זה
"היי רוזלי" אמר גייק שניה לפני שהיתנגשתי בו, אני לא יודעת
למה אבל הוא קורה לי רוזלי ונרעלי שהוא בחיים לא יפסיק
"אויי סורי אני מצטערת" אמרתי בזמן שהוא עזר לי לקום
"לא נורא"אמר גייק, לגייק יש עור מעט כהה ועיינים תכולות
ממש יפות הוא גבוהה בערך 1.90 ונרעלי אני ממש מאוהבת בו
(גם לורין וגם רוזה) "אז.. אתה מוכן לעוד שנה?" שאלתי אותו
בזמן שהמשכנו בדרך לבצפר"כן אבל רק בגלל שאת איתי בכיתה"
פאק הוא עוד פעם עושה את זה משעיר רמזים אבל כאלה דו פרצופיים
"למה דווקא אני?" שאלתי אותו כאילו רק מלראות אותו הלב שלי לא
מחסיר פעימה"את יודעת למה" אבר ובדיוק כשהיתכוונתי להגיד לו
שאין לי מושג דרו הופיע "הייי אני תמיד אצתרך לחכות לכם?!?"
שאלה . לדרו היה עור בצבע דבש עם עיינים אפורות כחולות
ושר חום כהה "סורי התעוררתי מאוחר אבל צריך למהר
או שנגיע באיחור" אמרתי וזירזתי אותם ליום שיהיה ממש משעמם