גבריאל , מלאך האור? – פרק 18

אביטל עטופה במגבת לבנה , התיישבה על הספסל והפנתה את מבטה אל גבריאל ההמום.
" לא יכולת להישאר עוד קצת במקווה?" קרא גבריאל באכזבה והביט עליה במבט בוחן.
" כי פחדתי." הוסיפה אביטל בחשש ושתקה במשך דקות ארוכות שהיו נראות בעיניי גבריאל כנצח.
" למה את שותקת?" תהה גבריאל עם עצמו.
אביטל המשיכה לשתוק כי לא היה לה מה לומר.
" למה את לא מדברת? קרה משהו?" שאל גבריאל בדאגה והביט באביטל במבט בוחן.
" כלום לא קרה איתי. אתה יכול להיות רגוע!" הוסיפה אביטל בקול שקט והוציאה מתיקה בגדים חדשים להחלפה.
" כן ," אמר גבריאל ספק מאמין למה שאביטל אמרה , ספק קולט את מה שהיא עשתה עכשיו.
" מה כן ? אני לא מבין." אמר בבלבול והלך בעקבותיה לתוך חדר ההלבשה. הוא הציץ לתוך הוילון וכמעט שנמס מרוב שראה שאביטל עדיין נותרה ללא בגדים. " אני יכול להיכנס?" שאל גבריאל את אביטל במבוכה.
" עדיין לא, חכה עד שאתלבש!" אמרה אביטל במבוכה. לחייה סמקו כסלק אדום.
" טוב.." ענה גבריאל בטון יבש. הוא הלך לשבת על הספסל וחיכה לאביטל. הוא תהה עם עצמו האם היא אהבה אותו כמו שהוא אהב אותה.
אם כן , למה הוא הרגיש כל כך מבולבל?
כשאביטל סיימה להתלבש והיא יצאה החוצה, היא התקדמה לעברו בצעדים מהירים , הוא קם ממקומו ונישק אותה בכוח.
היא זרמה איתו עם הנשיקה ולא רצתה להפסיק. זאת הייתה נשיקה מלאת רגשות.