גבריאל, מלאך האור?- פרק 1

מילותיו של גבריאל נחרתו בזיכרונה מאוד חזק. לרגע היא הרגישה כובד שהתפשט בכל גופה.
לרגע היא עצרה את נשימתה מחשש שכל מה שהיה לה עם גבריאל , היא בדתה את זה מדמיונה.
היא החזירה את מבטה אליו , מנסה להשלים עם כל מה קרה הרגע.
היא לקחה נשימה עמוקה וניסתה שלא לתת לבכי להשתלט עליה. האם גבריאל הוא מלאך? אם כן , למה הוא שיקר לה?
למה הוא לא סיפר לה את האמת קודם לכן לפני שהיא התאהבה בו?
דמעות של אש נפלו מעינייה. למה הוא היה זר אליה כל כך ולמה היא לא ידעה שהוא מלאך?
אביטל שלא יכלה לנשום מעומק הזעזוע מהאמת הכואבת שנחשפת לנגד עיניה כעת. היא ניסתה לחבק אותו ולאמץ אותו אל תוך זרועותיה. ממאנת להשלים עם הפרידה הקרובה.
גבריאל שכב לצידה , דקות לפני שהוא ממריא מכדור הארץ היישר לגן עדן העליון בתקווה שאכן הוא סיים את משימתו.
הוא אחז בידה וקירב אותה אל פיו לנשיקה הבאמת האחרונה. הוא הדביק נשיקה רפה על ידה ועל מצחה כאות לפני פרידה.
" אני באמת אתגעגע לפה , את היית הראשונה והאחרונה שאיתה למדתי מהי אהבה." קרא גבריאל בהתרגשות.
אביטל כבר לא יכלה לעצור את רגשותיה , היא התחילה לפרוץ בבכי תמרורים.
הפרידה מגבריאל , אפילו שהיא גילתה לבסוף שהוא היה מלאך , הייתה עצובה מאוד.
דמעות התגלגלו מעיניה כטיפות טל מרעננות.
" אני מצטער , אני באמת מצטער. אבל אנחנו צריכים להיפרד עוד כמה דקות מספר." קרא גבריאל בעצב. אביטל הבחינה בהילת האור שהאירה מעל לראשו.
" וואו, אתה באמת מלאך, אתה יצור של אור." הוסיפה אביטל בהשלמה.
" כן" מלמל מבין שפתיו. למרות שגבריאל היה מלאך וישב שם עם כל המלאכים בגן העדן.
עת הפרידה ממנו הגיעה . התעורר קושי אצל אביטל מכיוון שלמרות שהוא שיקר לה , היא אהבה אותו כל כך.
" אני אוהב אותך ." היא שמעה את המלאך גבריאל מדבר אליה בפעם האחרונה.
" אני אוהבת אותך , אני אוהבת אותך כל כך. שלא תשכח אותי , שמעת?" מלמלה אביטל בעצב.
" אני לא אשכח אותך , את תהיי תמיד בתוכי. בזכותך אני יודע איך לאהוב. " אמר לה המלאך גבריאל ברגשות תודה.
לפני שהיא הספיקה לשים לב. המלאך גבריאל נעלם עם רדת החשכה. היא הבחינה שגם נקודות האור נעלמו אף הם.
אביטל התחילה לבכות בבכי תמרורים מעצם פרידתה מהמלאך גבריאל.