בת לוויה-20 (קצר נורא)

הוא נועץ בי מבט כל כך עוצמתי שאני מפחדת להתפוצץ
"לא, אני לא." הוא אומר בקול קפוא, "ואני גם לא מתכוון לצעוד לבסיס של הענקים. וגם את לא." הוא ממשיך להביט בעיני "משהו קורה כאן, זו ההזדמנות להפסיק להילחם. אתה לא רוצה את זה?" אני שואלת. "אני כבר לא יודע מה אני רוצה קידו, עד עכשיו חשבתי שאני רוצה למלא את החוקים ופשוט להמשיך לחיות. אבל את גרמת לי להפר את החוק הראשון, כבר אין סדר בעולם, אני מתגעגע לזמנים שבהם הכל היה קבוע." הוא אומר בפשטות. קרו אוהב את הסדר, הוא זקוק לשגרה. עכשיו מנקרים בי רגשות האשם על זה שגרמתי לו להפר אותה. "הימים האלה עברו, אבל אולי יש תקווה להחזיר אותם. אולי, רק אולי. אם נפתור את כל העניין הזה." אני אומרת בשקט, הוא נאנח. "אולי יש בזה משהו, באמת קשה לי לחשוב על דרך אחרת להתקדם מכאן" הוא מעסה את רקותיו.