בתולת הים האחרונה- פרק 2

אפשרתי לאריאל להצטרף אליי לא כי חשבתי שהוא יוכל להואיל לי. אלא מתוך רחמים, דולפין צעיר לא ישרוד ללא אימו ולהקתו. השעה היא 23:00 ועליתי לפני המים לראות את הירח. וראיתי ספינה, עמוסה בבני אנוש. כולם מאופרים ולבושים. אבל את עייני משך נער אחד. הוא היה חבוש כובע רופס, וחולצה מלוכלכת עם משבצות. עינייו היו כחולות, כמו שלי. ושערו שחור ופרוע. אריאל, שהתחיל לדאוג לי עלה לפני המים. הוא דאג מאד ושאל: "מה קרה?" שאל בעיניים גדולות. "לא קרה דבר." השבתי לו. אריאל נרגע ושב למצולות. מכיבן שהספינה בלבכי בדרכי, החלטתי לעקוב אחריה. שמה של הספינה היה " קולומבוס S.S" והוא נותר חרוט בזכרוני. אריאל חיכה לי וישנתי על גבו. בבוקר גיליתי שה"קולומבוס S.S" לא ממש התרחקה. כך שלא היתי צריכה למהר להשיג אותה. שחיתי לי וחקרתי את הסביבה. ראיתי את שוניות האלמוגים. חלקן שלמות וחלקן הרוסות. לא האמנתי שכאן, פעם חיו מאות מבנות מיני. יושבות, שוחות ומשחקות בין הסלעים. אבל היום, לא נותר מהם דבר. ונזכרתי, שהבית שלי כל ךכ רחוק, ריק, ושומם.