בתולת הים האחרונה- הקדמה

במים באוקיינוס השקט, שם אני חיה. בעבר חיו שם מאות בתולות ים. שרנו יחד, שחינו, וקלענו פנינים זו בשערות זו. אבל אז, החלו בני האדם לחקור אותנו. בתולות נלכדו, ניצודו, הואשמנו ברצח, בהטבעת ספינות, וניסו להשמיד אותנו. בני האדם היו בטוחים שחיסלו אותנו, ועם הזמן שחכו מאיתנו. אני האחרונה מבנות מיני שנותרה חיה. אין יותר שחייה בזוגות, אין יותר פנינים לקלוע בשערי. בודדה. בלילה אני שרה שירה כואבת לירח. איני מאמינה שנכחדנו, ישנן עוד, ובקרוב, כשאהיה בת 130, כאשר הירח מלא, אצא ואחפש אותן. עוד יש, לא נותרתי לבדי.