בעליי הכנפיים – 28 29 30

ג'ון הביט בי
הייתי נסערת וסיפרתי לו הכל
"החתיכת זבל הזה! זה מה שהוא עשה לך ליאה?! אני אהרוג אותו!"
ג'ון אמר מביט בשקע צווארי
הסימן האדום משפתיו של דמיאן עדיין שם
ג'ון חיבק אותי חזק
הרגשתי מנוכרת , הרגשתי תחושת גועל מטפסת בגרוני
ג'ון המשיך לחבק אותי ועברנו ככה את הלילה בחדרי
הוא היה ער והביט בי בחיוך
"בוקר טוב ליאה"
הוא אמר מביט לתוך עיניי
"בוקר "
השבתי והרגשתי את ראשי המסתחרר
הוא המשיך להביט בי
"אני יכול לנשק אותך?"
הוא שאל ברכות
"לא"
השבתי
הוא השפיל את ראשו
"שיהיה בוקר טוב ליאה"
הוא לחש ויצא מן חדרי
נשכבתי על הכר בעייפות השמש עדיין לא יצאה
שנאתי את דמיאן
אני חייבת משהו סמים וודקה משהו!
שיעזור לי לשכוח
ירדתי למטבח ולקחתי את הוויסקי בשקט

יצאתי מחדרה של איזבלה בשקט חוזר לחדרי
הרגשתי רע,
ליאה לעולם לא תסלח לי
הבטתי בג'ון יוצא מן חדרה של ליאה בחמש בבוקר
לאחר מכן ליאה יצאה לכיוון המטבח
מה ג'ון עשה לעזאזל בחדרה של ליאה!
בחדרה של אשתי!
הרגשתי כאילו הפילו עליי אבן עצומה על החזה היה קשה לי לנשום
ליאה חזרה בידה וויסקי והיא שותה ממנו לגימות עצומות
"לאט לאט ילדונת"
אמרתי לה
היא הסתובבה וצחקה
"ילדונת, קראת לי הרגע ילדונת?!"
היא אמרה לי מנסה להביט בי ישר
"אני רואה אותך פעמיים זה וויסקי טוב רוצה לנסות גם אנס שכמוך?!"
היא אמרה מביטה בעיניי
ושתתה עוד
"ליאה תחזרי לחדרך!"
אמרתי לה היא המשיכה לצחוק
"איפה חדרך דמיאן?! יש שם חלון
אולי אוכל לקפוץ ממנו ולברוח ממך!"
היא אמרה ממשיכה לצחוק
לפתע היא נפלה על הקיר וישבה בשקט על הרצפה
והמשיכה לשתות
"לא רק אתה כמו אבי השתיין
תסתכל עליי, מה אומרים התפוח לא נופל רחוק מהעץ לא כך דמיאן?"
היא אמרה בנוקשות והביטה לשום מקום
היא קמה בקושי
"ברגע שקשה בורחים ?! אחלה חיים יש לי ולך דמיאן! זוג מסטולים שחיו בעושר ואושר עד , שהכבד קרס להם "
היא אמרה מחייכת חיוך רשע
היא התקרבה אליי
השמש החלה לצאת
היא המשיכה לשתות
"בואי ליאה , בואי"
אמרתי לה מכניס אותה לחדרה
היא נכנסה והתיישבה מאחוריי דלתה
כך גם אני עשיתי
"דמיאן למה נגעת בי בכוח?"
היא שאלה
הבטתי בשמש היוצאת אט אט
"כי, הייתי מסטול"
השבתי משקר
נגעתי בך כי אני אוהב את זה! את תחושת העור החלק שלך
דפקתי את ראשי בדלתה
"דמיאן , "
היא לחשה
"כן ליאה"
"אתה אוהב מישהו בעולם הזה?"
"לא"
שיקרתי
"גם אני לא, אולי בגלל זה אנחנו רבים כל הזמן"
היא אמרה
"כן אולי"
"אתה לא היית צריך לגעת בי בכוח"
"אני יודע ליאה אני מצטער"
"בוא נשכח שזה קרה"
היא אמרה וקמה
היא פתחה את דלתה
קמתי לפנייה
"בוא"
היא אמרה תופסת בידי
היא שכבה במיטתה ופינתה לי מקום לידה
סגרתי את הדלת
"ליאה אני לא חושב שזה מתאים לא ככה שאת מסטולה"
"אל תהיה אידיוט לא נעשה כלום אני רוצה רק לדבר"
הנהנתי ונשכבתי לצידה
"מחר אני אשכח שכל מה שקרה , וגם אתה טוב לוחם שכמותך?"
היא אמרה הבטתי בעינייה העצומות
עצמות לחייה הגבוהות
בסומק שעל לחייה
"בסדר לוחמת שכמותך"
השבתי
"למה ג'ון יצא מחדרך?"
שאלתי
"מה זה משנה"
היא השיבה
"אתם עשיתם משהו ? "
שאלתי
"אולי כן ואולי לא דמיאן "
היא השיבה מותחת אותי
"לילה טוב "
"לילה טוב "
השבתי
עצמתי את עיניי וישנו יחדיו

קמתי מסוחררת וקמתי לשירותים להקיא
ציחצחתי את שיניי
הבטתי בדמיאן היושן בצד מיטתי
ניסיתי לשכוח מה קרה אתמול לא הצלחתי
הוא קם והביט בי
"לא קרה בנינו כלום נכון דמיאן?"
"כלום לא קרה"
הוא השיב
יוצא מן חדרי במהירות
הלכתי למקלחות של הנשים
הייתי חייבת לשטוף ממני את כל הרע הזה
את הכל!
איזבלה חבטה בדלת
"מתי את יוצאת כבר"
היא אמרה בעצבים
"עוד מעט"
יצאתי מהמקלחת כבר שנאני לבושה
נשכבתי על מיטתי בעייפות
נזכרת איך דמיאן שם את ידו בידי כשישנתי
שהוא ליטף את פניי
ההרגשה הזאת לא עברה,
שמשהו שגדול ממני הולך לקרות
מתי אוכל לצאת להילחם ?
עיניו של ג'ון צפו שוב למול זיכרוני
אך עכשיו הן התערבלו עם הזכרונות שלי ושל דמיאן אתמול בלילה
נשכתי את שפתיי
נזכרת איך הוא הצמיד אותי בכוח לקיר
נגע בי כאילו אני רכושו
אשקר אם אגיד שלא הצטמררתי מהמגע ,
היה בו גם משהו חם
אך הוא עשה זאת באגרסיביות והוא דיבר כמו אבי
זה מה שהרס אותי