בעליי הכנפיים – 25 26 27

נבהלתי מזל שהוא לא ראה את גופי
"את שרה יפה"
הוא אמר צוחק
יצאתי אליו אף שרק מגבת על גופי
ונתתי לו סטירה מצלצלת
הוא הביט בי
והחיוך עדיין לא נמחק לו מהפנים
"על מה אתה צוחק חזיר אחד?!"
אמרתי
"את יפה גם במגבת
ואת יודעת מה מוזר כל כך ליאה , שאני ממש לא אוהב את האופי שלך! ואת בכל זאת יפה"
הוא אמר בקול של שיכור
כמו של אבי
"דמיאן מה יש לך לעזאזל"
אמרתי והלכתי לחדרי להתלבש
חוצפן כזה עוד לא ראיתי
התלבשתי וירדתי לאכול ארוחת ערב
אני ודמיאן בשולחן החום הארוך
אני בקצה על יד הקיר
והוא בקצה על יד האח
ראיתי את הלהבות מרצדות על פניו
שתיקה
.. עוד קצת שתיקה
המשרתת הגיעה ומזגה לקערותינו מרק חם
"וויסקי בבקשה, לי ולאשתי"
אמר דמיאן והסתכל עליי במכוון
המשרתת הלכה
"אני לא אשתך"
סיננתי

הוויסקי הגיע לשולחן
ליאה שתתה אותו במהירות
"עוד כוסית אחת לגברת?"
שאלה המשרתת את ליאה
"כן ושיהיה כפול"
אמרה ליאה
השולחן היה המפריד , גרם לליאה להראות כמו נסיכה היושבת בכס מלכות
עינייה הירוקות העבירו בי רטט
צמרמורת
"ליאה"
לחשתי
היא הביטה בי
ולא החזירה תשובה
"אז מה עכשיו גם לא תדברי איתי ליאה?!"
אמרתי מתעצבן
היא עשתה את המבט הזה של תירגע
הרגשתי את כל האלכוהול בגופי ולא יכולתי לשלוט במעשיי
קמתי מתנודד לכיוון של ליאה
לפתע היא התרחקה במהירות
"תתרחק ממני!"
היא אמרה כמעט בבכיינות
"ליאה מה יש לך זה אני! בעלך האהוב "
אמרתי מלגלג עליה
לפתע היא החלה לרעוד
"עזוב אותי, אבא !"
היא צרחה מעט
והתקרבה לקיר
לפתע נזכרתי באביה או לפי דבריה השיכור הארור הזה
"ליאה, אני לא אביך"
לחשתי לה והצמדתי אותה בכוח לקיר
החדר היה חשוך רק הלהבות מן האח עלו להן
היא רעדה בין ידיי
חיבקתי אותה חזק
"תרגעי ליאה! אני לא אביך"
ליאה החלה לבכות כמו משוגעת לתוך חולצתי
היא המשיכה לרעוד ואף לצעוק בין ידיי
"א..א..ל ת..יגע בי"
והתקרבה לקיר
הרגשתי מעולף
אינני זוכר כמה שתיתי
"ליאה, ליאה! אני מצטער"
לחשתי לאוזנה והתקרבתי אליה
עינייה הביעו פחד וכאב, הרבה כאב
התיישבתי לצידה בקיר
"אתה, אתה, אתה בדיוק כמוהו תתרחק ממני"
היא אמרה שמה את ראשה בין רגלייה
עינייה הירוקות
נגעתי בכתפה החשופה
ידיי רעדו קלות
"ליאה"
לחשתי
היא סובבה לי את גבה
"ליאה"
אמרתי ברכות נושק לשקע צווארה
היא לפתע הרימה את ראשה אליי בבהלה
עינייה הירוקות ירקו גיצי שנאה לעברי
הרגשתי שאני עומד להקיא
ליאה קמה במהירות שבעינייה עוד דמעות
"אתה , בדיוק כמוהו"
היא אמרה בקול כואב, כל כך כואב ורצה מחוץ לחדר
"אני מצטער!"
אמרתי מתחנן אך היא כבר לא הייתה שם לשמוע זאת

הרגשתי איך הכל , חוזר אליי
אבי השתיין
אמי המסכנה
הייתי צריכה מישהו להכות אותו חזק
דמיאן רץ לעברי בהתנודדות קלה
"ליאה,אני מצטער זה לא אני זה האלכוהול אני לא יודע כמה שתיתי "
הוא אמר ועיניו המזוגגות אישרו את דבריו
"עזוב אותי!"
אמרתי לו כאשר אחז בידי
הוא התקרב לפניי ונשק לי ללחי
"ליאה, אני לא יודע מה קורה לי ולמה אני ככה בבקשה ממך ! אל תרחיקי אותי ממך לא עכשיו !"
הרגשתי הלם ומועקה
"תעזוב אותי" צרחתי
"ישמעו אותך ליאה תהיי בשקט"
הוא לחש
ראיתי איך הוא מתנודד לעברי
הוא הצמיד אותי לקיר בכוח
הדמעות שוב חזרו
"שש… שש…"
דמיאן אמר בקולו השיכור
הוא התקרב אליי באגרסיביות
עיניו הביעו לפתע מן שנאה כזאת
לא עיניו של דמיאן אלא עיניו של שתיין
"את אשתי"
הוא אמר ונגע בגופי
הרגשתי שבא לי למות
הוא ליטף את כל גופי מלמטה עד למעלה
"דמיאן"
לחשתי
"כן אשתי"
הוא אמר מביט לתוך עיניי
"תפסיק בבקשה, דמיאן תפסיק"

הרגשתי איך כל גופי רוצה אליה
יותר ויותר קרוב
לא שלטתי במעשיי
נגעתי בגופה לאט
היא שוב רעדה
לפתע הבטתי בעינייה הירוקות
המתחננות
"תפסיק בבקשה, דמיאן תפסיק"
היא אמרה
אני לא רוצה להכאיב לה!
אני לא מוכן שהיא תבכה כמו שהיא בוכה עכשיו!
אני לא רוצה שהיא תפחד ממני
אני אוהב אותה
-אני אוהב אותה-
–אני אוהב אותה–
—אני אוהב אותה—
חדר משפט זה לתודעתי
הפסקתי בכל מעשיי ורצתי
התחלתי לבכות כמו ילד קטן
למה הכאבתי כל כך לליאה
עליתי לגג והבטתי בכוכבים
הרגשתי איך האלכוהול יורד , ואיתו גם כבודי
נגעתי בליאה בכוח, הבטחתי לה שלא אעשה זאת ובכל זאת עשיתי את זה
היא אמרה לי שאני אביה, היא חושבת שאני אפגע בה
אני לא אפגע בך ליאה
זה מן יצר שהשתלט עליי
זה היה מן בריחה, הייתי חייב לשתות!
אחריי מה שאת עשית לי!
ראיתי את מבטך לג'ון
העיניים שלך מתרככות שאת לידו!
את שלי! את שייכת לי!
שוב התחלתי לבכות
לפתע אני שומע צעדים
איזבלה הביטה בי
"מה קרה אהובי למה אתה ככה , מה עשתה האשה הנוראית הזאת! מה עשתה ליאה הזאת!"
היא צרחה נוגעת בגופי בתשוקה
"עזבי אותי!"
אמרתי לה מביט בה
באיזבלה המזועזעת מצרחתי
"תעזבי אותי"
הוספתי בלחישה
"אני קוראת לממשלה מחר על הבוקר דמיאן, זה אינו יכול להמשך ככה דמיאן!"
היא אמרה ורצה לבית
התעלפתי על הגג