בעליי הכנפיים\ פרק 6 מנקודת המבט של דמיאן

הבטתי בליאה יורדת מן המדרגות
עם שמלה כחולה שתעתעה שעיניה הבהירות כחולות ולא ירוקות
השפתיים הבשרניות שלה חייכו לפתע למישהו שעמד לצידה
זה היה חיוך אמיתי ,מלא רגש למי היא מחייכת ככה
לפתע ג'ון צץ לצידה
הם התלחששו וצחקו ולבסוף גם התיישבה לצידו בשולחן
פתאום הרגשתי נבגד…
אינני יודע כיצד
הרגשתי שליאה מתרחקת ממני .. ועוברת לאחי
היה נראה כאילו היה בניהם מן חיבה
שלי וליאה מעולם לא הייתה ולא תהיה
"בעלי היקר שיהיה בתיאבון , לחתוך לך את הירקות?"
שאלה דיאנה עוד אחת מנשותיי
הנהנתי
עוד אחת מנשותיי שאלה כל מיני דברים
"בעלי זה.. ובעלי זה…"
הן שיגעו אותי
לפתע ליאה אמרה בקול מעט ציני וכועס אבל החיוך המזוייף עמד על שפתייה
"אז בעלינו היקר מה שלומך הבוקר, היה כיף לקום ולשמוע את הציפורים מצייצות בחלון?, אני לא יכולתי לשמוע או לראות אותן כי החדר שלי אטום כאילו אתה מנסה לחנוק אותי"
כל הנשים הביטו בליאה ,
ליאה צחקה קלות
"על מה אתן מסתכלות הרי זה די ברור שהוא אוהב את כולנו במידות שונות למי יש חלון בחדר שתרים את ידה"
המשיכה ליאה בנאום
שלוש מנשותיי היותר ישנות הרימו את היד וגם איזבלה הרימה את ידה
ליאה המשיכה לצחוק צחוק מזוייף כאילו היא משתעשעת
"שמתן לב שלארבעת הנשים הכי יפות בחדר הוא נתן חדר עם חלון?"
אמרה ליאה מביטה בי, לא נכון אני חושב שהיא הכי יפיפייה פה…
הבנות הסתכלו עליי והתחילו לשלוח לעברי מבטים מהורהרים
"אחמ… ליאה אולי תתלווי אליי לספרייה לרגע"
אמרתי קם מהכיסא בחריקה
ליאה הביטה לעברי, במבט של מלחמה
"אין בעיה בעלינו "
היא אמרה מנגבת את שפתייה עם מטפחת מן היין ששתתה
אחי הביט בה בהערצה
גלגלתי את עיניי
והלכתי איתה לספרייה
סגרתי את הדלת
"חשבתי שאמרת שאנחנו כמו אחים לא?! "
אמרתי לה בעצבים
היא הביטה בי במבט חזק
"אנחנו באמת כמו אחים, אבל רק אתמול התחתנו וכבר אתה מעדיף 4 נשים על פניי?"
היא אמרה בציניות , כאילו היא באמת נפגעת
הבטתי בה ותפסתי את ידה בחוזקה
"עכשיו את יכולה לחלום שתקבלי חלון בחדרך , ככה את מסיתה את נשותיי אליי? עכשיו לכל אחת ואחת מהן יהיה חלון ורק לך ליאה לא! "
אמרתי
היא הביטה בי
"אז זאת מלחמת ייאוש מי יתייאש ממי ראשון?! "
היא אמרה משתחררת מאחיזתי בקלות ויושבת על הכיסא כשרגליה על המשענת
הבטתי בה
"כמה יין שתית?"
"שמונה כוסות בערך"
היא אמרה לי
"יש לך איזה בירה טובה? או וויסקי?"
היא שאלה מביטה בעיניי
הבטתי בה גם
היא נשכה את שפתה התחתונה
"חבל שאתה לא כמו אחיך, הוא כל כך חכם"
היא אמרה לי
הבטתי בה
"את הראשונה שאומרת את זה , את יודעת אומרים שטיפשים חושבים, שמי שטיפש פחות מהם הוא החכם"
היא הביטה בי מבולבלת
ואז צחקה
"נכון פעם חשבתי שאתה חכם גיליתי שאתה טיפש , אבל גם אני טיפשה.. כי חשבתי שאתה חכם לא כך?…זוג בעליי כנפיים טיפשים אנחנו לא?!"
היא אמרה מביטה אל שום מקום
היא נפגעה
גם אם היא לא הראתה זאת
"אני מצטער לא הולך להיות לך שום חלון בחדר"
אמרתי לה , אני יצליח לשבור אותה…
היא צחקה ואמרה
"אתה חושב שאני לא יכולה לברוח , אני בעלת כנפיים דמיאן!"
היא אמרה לי ומצביעה עליי
לפתע קול פתיחת כנפיים נשמע
וכנפייה הלבנות הגדולות
מלאות ורכות הופיעו לפניי
היא נראתה כמו מלאך
"עכשיו אני יכולה לעוף ולברוח מן האחוזה המפחידה שלך!"
היא אמרה במעט צעקה
"אבל אם תעשי זאת יגלו שאת בעלת כנפיים והממשלה תנצל אותך להולדת ילדים!"
אמרתי לה מביט לעינייה
היא השפילה את ראשה והחזירה את כנפייה למקום
"כרגע אולי אתה חושב שניצחת דמיאן חכה עוד טיפה"
היא אמרה ויצאה מן הספרייה
ואני אחרייה
סוגר את הדלתות החומות הגדולות והישנות
בתחושת ניצחון

נמאס לי ,פשוט נמאס!
אני הייתי האשה הכי חזקה עלי האדמות
ופתאום אני סמרטוט של גבר שאני יותר חזקה ממנו?!
התיישבתי ליד ג'ון והבטנו אחד בשני
הוא לחש לי
"ניפגש בערב אחריי ארוחת ערב ליאה?"
הבטתי אליו
לעיניו הבהירות לזיפי זקנו שהחלו לצמוח
המשכנו להביט אחד על השני
"כן ג'ון"
לחשתי לו חזרה
"ליאה"
אמר דמיאן בקול סמכותי
"אני צריך לדבר איתך אחריי הארוחה"
לפתע כל הבנות הביטו לעברי
כולן
סיימנו את הארוחה
"איזה בת מזל את, היום תורך להיות איתו"
לחשה לי אחת מנשותיו
הבטתי בה במבט גועלי
איך היא בכלל מסוגלת לדבר על יחסים אינטימיים עם בחור שעושה את זה עם כל אחת אחרת בבית הזה
"איך הוא נכון חלומי?"
לחשה לי אחת מנשותיו החדשות
הבטתי לעברה
"כן בהחלט הוא חלום"
השבתי משקרת ומגלגלת את עיניי, אני יותר מאמינה שהוא סיוט,
כל הנשים הלכו רק דמיאן עמד שם
מביט בי
"להתראות ג'ון"
אמרתי לג'ון שראיתי שיצא מן חדר האוכל
"להתראות ליאה"
הוא השיב ויצא במבט מושפל
דמיאן נשך את שפתו התחתונה
"הנשים עכשיו יושבות בספרייה בדרך כלל ומרכלות עליי, "
הוא אמר לי בכלל לא מתייחס אליי
כאילו הוא מעופף
"ליאה, אנחנו צריכים להתנהג לפחות כמו בעל ואשה אז תפסיקי לפלרטט עם אחי ג'ון
עוד אולי אחת הנשים תלשין עלייך לממשלה"
הוא אמר ממשיך להביט לשום מקום
באתי למחות אך הוא כבר השתיק אותי
"רציתי להגיד לך שהערב אני יוצא ליער, אומרים שיש חיה חדשה שם תרצי לבוא?"
הוא אמר מביט לעיניי
עיניים שחורות נטולות הבעה מביטות בי בחוזקה
הוא רוצה שאבוא או לא
המשכנו להחזיק את עיננו אחד מול השני
"כן אבוא , באיזה שעה תהיה אצלי בחדר?"
השבתי לשאלתו אחריי הרבה זמן
הוא השפיל את מבטו
"אחריי שאהיה עם איזבלה אבוא זה יהיה בסביבות 2 בלילה"
הוא אמר
אחת הנשים שלו התקרבה מאחורינו
"תצחקי בקול"
אמר לי דמיאן
צחקתי
"או לא התכוונתי להפריע בעלי, אבל אני צריכה לדבר איתך ממש דחוף, אולי הכלה החדשה תלך לספרייה?"
אמרה האשה הזאת
הבטתי בה בכעס
או יותר נכון חשבתי על כמה שהיא טיפשה שהיא רוצה להיות עם אחד כמו דמיאן
דמיאן הביט בי
ואני הבטתי לצד בזעם

שנאתי את זה שג'ון כל פעם התקרב אל ליאה.
ראיתי שליאה עומדת להתפוצץ על אשתי דיאנה
היא אחת מנשותיי הישנות יותר
היא ממש רוצה להכנס להריון ממני
אז אנחנו עושים את זה בכל שעה שאפשר
"את האמת את יכולה לקבל אותו , גם ככה היום הוא שלך מחר הוא כבר של מישהי אחרת"
אמרה ליאה והלכה לכיוון הספרייה
הלכתי עם דיאנה לחדר
אני מת לדעת למה ליאה כל כך כועסת עליי
"אני אוהבת לראות עד כמה אתה חזק אופי, והגבר בבית הזה"
אמרה דיאנה בתשוקה באוזניי
עכשיו הבנתי למה ליאה כל כך כועסת!
היא שונאת את זה שאני שולט פה, היא תמיד רגילה לשלוט בהכל
עם מה נילחם , מתי ואיפה!
היא שונאת אותי בגלל שאני יותר שולט ויותר סמכותי ממנה,
זה היה מול עיניי כל הזמן, אני חייב להסביר לה שזאת רק הצגה
"שנייה דיאנה אני בא"
אמרתי לה הולך לכיוון הספרייה
הבטתי בליאה יושבת על יד הדלת החומה הגדולה
רגלייה מסוכלות והשמלה הכחולה נופלת על רגליה
"ליאה מה את עושה?"
שאלתי אותה
היא השתיקה אותי ואמרה
"ששש…"
הבטתי בה לא מבין על מה כל המהומה
לפתע קולות עלו מן החדר
"ראית את הליאה הזאת, איך רואים שהיא לא אוהבת אותו"
אמרה אחת מנשותיי
עוד אחת הוסיפה
"צריך להתקשר לממשלה , גם ככה יש יותר מדי נשים אז אחת פחות זה נחמד"
עוד ועוד אמרו הנשים על ליאה דברים רעים
ואז לפתע אמרה מישהי משהו שראיתי פעם ראשונה בחיי את ליאה מתפרקת וכמעט בוכה
"היא הייתה חשפנית בפאב , כדי להביא לאבא שלה כסף לשתייה אני נשבעת לכן ידעתי שזיהיתי אותה!"
ליאה תפסה את שפתייה שהחלו לרעוד
עינייה היו מלאות בזעם
היא עדיין לא בכתה
ליאה קמה וברחה לחדרה
"ליאה!"
נקשתי על דלת חדרה
"ליאה בבקשה אני צריך עוד ללכת לדיאנה"
פתחתי את הדלת בכוח לאחר ששמעתי קול ניפוץ
אני רואה את ליאה מנפצת דברים על הקיר
היא הביטה בי
"לך כבר לדיאנה הזאת שלך עזוב אותי דמיאן!"
היא אמרה מתיישבת על המיטה
"זה נכון ליאה?"
שאלתי אותה
היא הביטה בי
"דמיאן זה לא היה כסף לאבי השתיין! , אתה לא יודע אבל היו לי שלושה אחים קטנים הייתי בת 13 עם גוף מפותח וזה הדבר היחיד שיכולתי לעסוק בו! אחים שלי היו צריכים אוכל אתה לא יודע מה זה שאין לך י'חתיכת עשיר מפונק!"
היא צרחה והעיפה את התמונה שהייתה תלויה על יד מיטתה לכיווני
הבטתי בה
היא החזירה לי מבט מתריס
"אל תסתכל עלי ברחמים, אני לא מתביישת בזה… "
היא אמרה מסתכלת לעיניי בחוזקה
אך עינייה הביעו אחרת היא מתייחסת לזה ועוד איך
"צא מפה , לך לדיאנה שלך!"
היא אמרה בשקט, השקט שלפניי הסערה
"נתראה בערב ליאה"
אמרתי והלכתי
ליאה התמימה הייתה חשפנית?
ליאה… כמה דברים עוד אני לא יודע עלייך?…
מה היית לפניי המלחמה? מה היית לפניי הכוחות שהביאו לך?
מי היית פעם ,שעוד היה אפשר לרוץ ברחובות, שהיה אפשר לטפס על עצים..
מי היית , לפניי שהחלו להכריח אותנו לאהוב אנשים שאנחנו לא מכירים?