בעליי הכנפיים \ פרק 15 16 17 ו18

עבר עליי לילה סיוט
אבל רק חלק ממנו אני זוכרת
אני זוכרת שלחשתי לדמיאן כמה כואב לי
קמתי במהירות וכאב חד תפס אותי ברגליי
"אל תקומי בבת אחת"
אמרה אשה אחת נכנסת לחדר
נבהלתי כאשר שראיתי שעל גופי רק תחתונים וחזייה
שבטעות לא תראה את צלקת הוי בגבי אשר קרתה מן הכנפיים
התכסתי בסדין
"איפה דמיאן?"
שאלתי בקול נחרץ
"הוא בג'קוזי כרגע לאחר מכן הוא יבוא לחדר הזה ויעשו לו מסאז'"
היא אמרה מביטה בעיניי
היה לה מבט חזק יציב ומדוד
"דמיאן סיפר לי עלייך אתמול , לא ידעתי שבחורה יכולה להיות בעלת כנפיים זה מעניין מאד..
אלא אם כן את בחור ועשית שינוי מין…"
היא צחקה מביטה בי והתיישבה על ידי במיטה
הרגשתי לא נוח
לא רק בגלל שאני עירומה , היא ניסתה לקרוא אותי…
"היכן בגדיי?"
שאלתי
"בפח… לוחמת צריכה לבוש של לוחמת.. גם גופך מעוצב כשל לוחמת רגליים חזקות, בטן מעוצבת ידייך דקות אך הן שריריות למדי "
היא אמרה
"יש לי עוד מיפן בגדיי לוחמות הייתי תופרת בצבא שלנו"
היא הסבירה
"את היית בצבא?"
שאלתי מתרשמת
"כן הכרתי הרבה נערות כמוך … לא בעלות כנפיים אך חזקות במיוחד, ואני רוצה להגיד כל הכבוד שאת ודמיאן מרחיקים את היצורים המפחידים שהקרינה יצרה מהכפר שלנו"
היא אמרה מביאה לי בגד שחור כחול עם עיטורים יפיפיים
"זה לא בגד למלחמה! ואני ממש לא אחת של בגדים אני לא כל כך נשית"
אמרתי דוחה את הצעתה מעליי
היא צחקה ואמרה
"תמדדי ואז תראי"
המכנס היה צמוד עד קצת מעל השוק
עשוי מבד עדין ורך
לאחר מכן המכנס נהפך למנופח עד אמצע רגלי
לבשתי את החולצה שהקשירות מאחורה החזיקו את החזה שלי יציב וכך גרמו לכך שיהיה לי יותר קל בריצה
היא קשרה את הקשרים במיומנות והידקה אותם לגופי
הטבור שלי היה בחוץ וכך גם העגיל אשר נח לו שם זמן רב
היא אספה את שיערי השחור בסרט שחור
וקוקו אשר דמה לזנב סוס התנדנד לו מצד לצד
"אצלנו ביפן הן היו גם מתאפרות רוצה שאאפר אותך?"
היא שאלה
"לא , לא תודה"
השבתי במהירות
"תנסי לבעוט לגובה"
היא אמרה
בעטתי והכאב ברגל פסק ולפתע עברו בי מן זרמים כאלו
ועשיתי סלטה מלאה אחורה
"ואוו זה נוח"
אמרתי
רצתי לקיר אחד והמשכתי לעלות לגובהו של הקיר
הרגשתי כל כך פזיזה מהירה וקלה
רצתי וטיפסתי כמו …
"כוחות קוף, אני מבין שלבסוף לא קיבלת את הזנב"
אמר דמיאן מביט בי
"בחיים לא הרגשתי כל כך מלאת מרץ דמיאן!"
אמרתי
"יופי עכשיו מתי נחזור לביתנו .."
הוא השיב מביט בי בצורה מוזרה
"לבית שלך אתה מתכוון"
השבתי לו בגסות
"אוי תפסיקי להיות כל כך דרמטית זה שהתחתנו לא כל כך גרוע"
דמיאן השיב
"זה דווקא כן!"
השבתי מביטה בעיניו
הגברת היפנית הביטה בנו
"אני מבינה שזה זמני ללכת"
היא אמרה ויצאה במהירות מן החדר
דמיאן הביט בה יוצאת מן החדר
"מה גם איתה אתה רוצה להתחתן?!"
שאלתי בציניות הוא הביט בי
"תשתקי פשוט דאגתי לך אתמול , וזה התודה שאת אומרת לי!"
הוא אמר מסיט את מבטו ממני
"אתה לא צריך לדאוג לי אני לא ילדה"
"את מאד ילדה"
"לא אני לא"
"כן את כן!"
"לא!"
"כן "
"לא"
"את רואה שאת ילדה?"
הוא אמר נחרצות
הוצאתי לו לשון והפנתי את עורפי
"לא אני לא"
לחשתי והתיישבתי חזרה במיטה
הבטנו אחד בשני
במשך פרק זמן די ארוך
"אני פשוט שמח שאת בסדר"
דמיאן אמר
היפנית נכנסה
"שכב על המיטה דמיאן ונתחיל בעיסוי"
אמרה
הוא הוריד את חולצתו ופתח את כפתוריי מכנסיו
"מה אתה עושה לעזאזל דמיאן?!"
צרחתי עליו מסתובבת ויוצאת מן החדר במהירות

"מה אתה עושה לעזאזל דמיאן?!"
אמרה ליאה ויצאה מן החדר
צחקתי הוקל לי שהיא בסדר
כל כך דאגתי
"אתה אוהב אותה"
אמרה לי צ'ואי
"לא אני לא"
אמרתי לצ'ואי
והיא המשיכה לשמן את גבי
"ראיתי אתמול את המבט שלך על גופה, ראיתי את הדאגה שלך בעיניים שלך! אתה חושק בה כמו שלא חשקת באף אחת בחייך"
אמרה צ'ואי צוחקת
וממשיכה לעסות את גבי
"אם את כל כך בטוחה בזה, אז איך מרגישה ליאה כלפיי?"
שאלתי אותה
"אני מעדיפה לא לענות על זה דמיאן"
השיבה צ'ואי בקול עצוב
קמתי בבת אחת כאשר אני ערום
כיסיתי את עצמי עם המגבת
"דברי צ'ואי … מה את חושבת"
"אני לא חושבת אני בטוחה"
אמרה צ'ואי
"במה את בטוחה"
"היא תפגע בך דמיאן… היא מאוהבת באחר"
אמרה צ'ואי
הרגשתי גל עצוב וכואב כזה בחזה
"לא אין לה במי להתאהב את לא מכירה אותה"
השבתי מכחיש
"תשכב דמיאן"
אמרה צ'ואי והמשיכה לעסות את גופי
"אני לא אוהב אותה… היא פשוט…"
אמרתי
"שונה"
השלימה צ'ואי
"כן"
המשכתי חושב על זה שאולי באמת ליאה..
רוצה מישהו אחר?!
לא, לא מה פתאום ליאה בחיים לא תתאהב…

יצאתי מחוץ לחדר והמשכתי ללכת ברחבי הבית הרגשתי מלאת אנרגייה
כל כך הוקל לי כאילו לקחו את כל כובד המשקל מאז החתונה
הבטתי בחצר רחבת הידיים שהייתה מעבר לדלת הזכוכית
המקום הזה זה ספא..
פתחתי את הדלת ונשמתי את האוויר הצח
כמה אני אוהבת להיות חופשייה
אני יכולה עכשיו לברוח ולא לחזור יותר
אבל לאן?
אולי לכפר הקודם שלי , אני בטוחה ש"המשרה" הקודמת שלי מחכה לי שם
חשפנית .. אוי אני ממש חייבת משקה
הכל היה כל כך יפה בגינה
פעמוני רוח התנענעו ברוח הקרה, החורף באמת מגיעה מהר יותר, והקיץ חולף מהר מדי
ריח הדשא וריח קטורת שהודלקה לא מזמן באוויר
זה הרגיעה אותי
"ליאה!" "איפה את ליאה?"
אני שומעת את דמיאן צועק
עכשיו! עכשיו זה הזמן לברוח !
אני מביטה בנוף ההררי
לברוח עכשיו קדימה עכשיו! אני אומרת לעצמי
קדימה רגליים קדימה! לרוץ
אני פוקדת אך הן בשלהן
עיניו החומות הרכות של ג'ון שוב מופיעות לי באופק
מה קורה לי לעזאזל!
התקדמתי צעד קדימה
לפתע יד אחזה את זרועי
"הנה את"
אמר דמיאן
נבהלתי
ונירעתי את ידי מעליו
"בואי הולכים"
הוא אמר הלכתי אחריו בשקט

יצאתי מן חדר המסאז' לבוש
ליאה לא הייתה בחדר המתנה
אולי היא ברחה ?!
לא !
התחלתי להילחץ
ורצתי בין החדרים בספא
"דמיאן הירגע היא לא ברחה כמו שאתה חושב"
אמרה צ'ואי מנסה לעקוב אחר צעדיי
"צ'ואי איפה היא? אני מכיר אותה היא תברח!"
אמרתי
"כנראה אתה לא מכיר אותה כל כך טוב"
אמרה צ'ואי מביטה לעבר חצר התראפיה
הוקל לי
"הנה את"
אמרתי אוחז בידה
נראה כאילו היא בעולם אחר
היא הייתה שקטה גם כל הדרך חזור
"ליאה?"
שאלתי
"כן דמיאן?"
היא לחשה
"מה קרה?"
"שום דבר"
"אז למה את כל כך שקטה"
אמרתי מביט בעינייה המשוטטות בחלון המונית שעלינו בה
"כי אני רוצה להיות שקטה"
היא השיבה
"קרה לך משהו אני בטוח תגידי לי מה קרה?"
שאלתי בשקט
"שום דבר לא קרה!"
היא התרגזה עליי
אז גם אני החלטתי לשתוק