בעיניים עצומות פרק 8

11/08/2015 565 צפיות אין תגובות

"לא…" קייט בכתה "אני לא מאמינה שהוא התאבד, ועוד בשביל אחיו התאום" הסתכלתי עלייה "גם אני הייתי שבורה, אך זמן לבכות לא היה לי…"
***
עברתי את הצוק, הסוסים נשארו בצד השני עם כל הציוד, הייתי חייבת להגיע עוד היום למתיו. כאשר תומס קשור על גבי, הוצאתי את המפה, אני צריכה ללכת ישר עד שאראה חומה, זאת החמוה לממלכת המטרפסים. הלכתי בערך חמש שעות, שנדמו כנצח. כאשר אני צמא ורעבה הגעתי לחומה בגוב עשרים מטר. "מישהו פה?" צעקתי, אך לא הייתה תשובה. חיפשתי בתיק של ספיץ' משהו שיכול לעזור, היה שם סולם בגודל של בובת ברבי, הוצאתי אותו, על צידו היה כתוב "גדול קטן הראה לי כאן" לא היה לי מה לעשות מלבד לקרוא את המילים "גדול קטן הראה לי כאן" לפתע הסולם גדל וגדל, הוא הגיע קצת אחרי החומה, בלי לשאול שאלות טיפסתי עליו. "איזה עולם מוזר" אמרתי. אחזתי בסולם והוא שב לגודלו המקורי.
מלמעלה יכולתי לראות שני שומרים מחוץ לשער של הממלכה. ירדתי בשקט ובזהירות בעזרת בליטות של אבנים, עד למטה. הלכתי בשקט לכיוון הרחובות שהתפרסו על הקרקע. אך תומס קטע אותי "מה… מה קורה פה?" הוא מלמל. "את?!" הוא שאל כאשר גילה את מקומו. "הצילו" הוא צעק "שקט תומס!" גערתי בו, אך זה היה מאוחר מדי, שני השומרים הביטו בנו ורצו לעברנו. התחלתי לרוץ אך תומס עצר בעדי, לבסוף מעדתי והשומרים העמיסו אותו קשורים על גבי סוסים. נקשרנו בשיירה כשאחד השומרים על הסוס הראשון. "לאן אתה לוקח אותנו?" שאלתי, אך הוא שתק. הוא הוביל אותנו בין רחובות העיר, הבניינים היו מברזל והמדרך נצבעה בלבן, הייתה תחושה מדכאת. לבסוף הגענו לבניין גדול, חומה שסובבה אותו ועמדות תצפית העידו על כך שהאזור שמור ומוגן "איפה אנחנו?" השומר הביט בי "בכלא" נכנסנו לבניין, השומר הוריד אותנו מהסוסים וסחב אותנו, הוא היה חזק להפליא. הוא הכניס אותנו בזריקה כואבת לתא דהוי קירות…
השומר הלך ואנחנו נשארנו, לבד.
***
קייט נחתה על מדרכה לבנה, היא הרימה ראשה וצפתה בביניינים הכסופים שמאיימים לסגור עליה ולכלוא אותה. "ילדה" נשמע קול. היא הסתובבה וראתה איש גדול מימדים רץ אליה. היא לא רצתה לברוח, קייט רצתה לשאול איפה היא לקבל הסבר, אך זה לא הלך כפי שקיוותה, האיש עטף אותה עם ידיו והעמיס אותה על גבו "הצילו" היא צעקה, אך אף אחד לא ענה. הם הגיעו לבניין גדול עם חומה גבוהה, האיש נכנס אליו כשהיא על גבו. הם נכנסו למסדרון ארוך, באלת תאים שסגורים עם סורגים. "תעזוב אותי, תעזוב אותי" היא צעקה אך זה לא שינה דבר, האיש זרק את קייט לתא, היא הסתובבה ומה שגילתה גרם לה לאושר ולתקווה "מייגן, תומס, אני כל כך שמחה לראות אתכם כאן…"


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך