בני הלילה: ההתפתחות פרק 2: התעוררות חדשה

פרק 2: התעוררות חדשה

גרוני היה לח ויבש, הרגשתי את הלחות באוויר ועיניי נפקחו. אור חזק גרם לעיניי להיסגר שוב, ניסיתי לפקוח אותם בדרך איטית יותר, כיווצתי את עיניי בכדי שאוכל לראות – האור בקע מעששית קטנה שבא נמצא נר לבן עם להבה קטנה עוד יותר.
"ג'סיקה.." אמר תומאס בחוזקה, ממש כאילו הוא צעק זאת.
"למה אתה צועק?" שאלתי, קולי היה חזק בהרבה יותר מפעם, הרגשתי טיפות מים על קיר הלבנים שגרמו לי לרעוד מעט. החדר היה הרבה יותר חנוק. העברתי את אצבעותיי על רצפת האבן, היא הייתה מחוספסת מאוד והרגשתי טיפות זיעה זעירות שנפלו שם ומתחילות להתאדות מהאוויר.
"ג'סיקה, אני לוחש עכשיו." הוא אמר וקולו לא נשמע כמו לחישה, הוא היה נשמע כאילו הוא עומד מולי ומדבר אליי. עיניי התרגלו לאור שהרגיש חזק יותר ממה שהוא היה באמת ושמעתי אותו אומר "ג'סיקה עכשיו כל אחד מחושייך יהיו חזקים בהרבה, את תוכלי לראות טוב יותר, לשמוע הרבה יותר טוב, לחוש באופן מדהים ולהריח דברים בצורה שונה. חוש הטעם שלך ישתנה ודברים שחשבתי שטעימים מאוד במשך כל חייך עכשיו יהיו אולי מגעילים או אפילו טעימים יותר." הוא הסביר באיטיות בכדי שאוכל להבין,
"למה זה קורה לי?" שאלתי, קולי קיבל גוון שונה יותר עמוק ויותר נעים לאוזן.
"ג'סיקה.." הוא משך באפו וזה היה נשמע כמו שריקת כדור מיריית אקדח. –"הוא הרג אותך והדם שלי היה בתוכך." שמעתי דמעה נופלת על רצפת האבן כמו זכוכית קטנה שנשברת.
"לא,לא,לא.." אמרתי ודמעות נקוו את עיניי, הם עמדו לרדת ממקומם.
"שלא תעז לומר את זה, שלא תעז!" קראתי לעברו וזה היה נשמע חזק כל כך אך התעלמתי מרוב פחד וכעס. הוא לקח נשימה עמוקה, ידעתי שהוא עומד לומר את מה שלא רציתי שיקרה.
"תומאס שלא תעז!" הדמעות ירדו על לחיי ומשכתי באפי, ידי רעדה באופן מבחיל ורגליי שקשקו מרוב פחד. נדתי בראשי והנחתי אותו על קיר הלבנים השחורים בין הרווחים ביניהם הרגשתי דשא קל מדגדג את כתפיי, "ג'סיקה.." הוא אמר ושמעתי את ראשו נשען על קיר הלבנים גם, רק שקיר לבנים נוסף חוצץ בינינו.
"את ערפדה."

נקודת מבט כריס
ישבתי על כיסא העץ הרעוע כאשר סכין ממתכת נעוץ במפרקי כפות ידיי חזק כל כך ועמוק כל כך עד שהוא נעוץ בנוסף גם למשענות היד. דם אדום חמים ונוזלי נוטף מהפצעים ובנוסף לכך יש בחזה שלי שלוש יתדים עשויים עץ שנעוצים שם. הדם ממשיך לזלוג מגופי וצבע עורי מתחיל לקבל גוון לבן חיוור יותר משהיה אז. שפתיי יבשות ועיניי רוצות להיסגר.
"שלום לך כריסטופר וולנטרין." שמעתי קול מאחוריי, כבר זיהיתי את קולו של ג'רמי. –"אני צריך את הדם שלך בשביל למצוא את המקדש ובינתיים מצבך מתקדם יפה. אבל," הוא אמר והדגיש את המילה 'אבל',
"אני זקוק לעוד דם." הרגשתי להב ננעץ בגרוני, לקחתי נשימה עמוקה והרגשתי שאני עומד להיחנק.
"אל תדאג, אתה הרי ערפד. בסופו של דבר אתה תתרפא. עכשיו אתה פשוט תמות ותחזור לחיים וכך הלאה, וכך הלאה." הוא צחק והדם המשיך לנטוף לתוך דלי מתכת שהיו נמצאים מתחת למושבי.
הפעם מקור דם חדש נשפך אל עבר הדליים מה שגרם להם לעלות עוד יותר. מרוב שהייתי חלש הרגשתי שניביי מתחדדות, השקעתי כוח בלגרום להם לא להיות שלופות אבל עכשיו אני חלש יותר מתמיד.
אני חייב לעשות משהו. הרגשתי את הלהב בגרוני, נשימתי החלה להיות מועקת, הלהב מפריע לנשימתי. נזכרתי במילותיו של ג'רמי, 'בסופו של דבר אתה תתרפא, עכשיו אתה פשוט תמות ותחזור לחיים וכך הלאה, וכך הלאה.' הרגשתי את נשימתי נמחצת ואז ראייתי היטשטשה, הכול היה נראה כמו כמה כתמים ואז עיניי נעצמו 'בקרוב אני אחזור לחיים.' חשבתי לעצמי ואז הפסקתי לנשום.

נקודת מבט ג'סיקה
"לא,לא,לא,לא!" אמרתי ואת הפעם האחרונה צעקתי בקול מחריש אוזניים. לפחות בשבילי.
"ג'סיקה אני כל כך מצטער.." הוא אמר, הדמעות נטפו מעיניי, כשהם נפלו על לחיי זה הרגיש כמו ליטוף נעים. "לא יכול להיות שאני ערפדה. זה לא הגיוני, לא!" אמרתי ונפל לי האסימון. נזכרתי במה שהאדם ההוא אמר לפני שהוא הזריק לי החומר הלבן ההוא בגרוני 'היוצרים רוצים אותך בת אלמוות, חיה לנצח,'
"תומאס.." אמרתי, קיפלתי את רגליי וחיבקתי אותם. מניחה את ראשי עליהם. "מה?" הוא שאל, מושך שוב באפו ושוב שריקת הכדור נשמעה. דיי זינקתי מהרעש.
"אתה יכול להסביר לי כל מה שאתה יודע על הערפדה העליונה?" לחשתי, הלחות בחדר הייתה מחניקה. השתעלתי מעט והוא החל לדבר.
"הערפד העליון, או במקרה שלנו הערפדה העליונה, היא בת אדם שמשתנה לערפד לאט. זאת אומרת בכל יום שעובר יותר ויותר תכונות של ערפד מתגלות אצלך, חושייך מתחדדים לאט לאט ואת נהיית חזקה יותר ומהירה יותר. אבל עכשיו כשהשתנת לגמרי לערפדה אני לא בטוח במה יקרה לך.." הוא אמר, שמעתי את שערותיו מחליקות למטה. כנראה משפיל את ראשו.
"למה קוראים לזה אבל הערפדה העליונה?" שאלתי, הוא לקח נשימה עמוקה ואמר
"אם את תמותי, אם הערפדה העליונה תמות בעודה נושאת את הכוח.."
"מה יקרה?" קטעתי אותו,
"כל מין הערפדים יחדל מלהתקיים."