בני הלילה: ההתפתחות פרק 12: ובסוף היום כולם יהיו מאושרים

פרק 12: ובסוף היום כולם יהיו מאושרים

– תומאס –
ג'ונתן לא חיכה רגע והחל לתקוף, טפריו הונפו לכיוון פניי במהירות. התכופפתי ובעטתי בצלעותיו, נפלתי על גבי מהדף המכה ומיד קמתי על רגליי. גם ג'ונתן נהדף אך זה לא הפריע לו. הוא נהם בחוזקה ורץ במהירות לעברי, זינקתי על גופו ושנינו נפלנו על האדמה מלאת הסלעים.
ג'ונתן היה מעליי, שערותיו המתולתלות נופלות וכמעט נוגעות בפניי. הוא הכה את פניי עם אגרוף אחד חזק, ראשי הושמט לצד אך לא הרגשתי דבר. הוא הניף את טפריו ושרט את עורי מספר פעמים.
עיניו נפערו כאשר ראה אותי נרפא מאיזושהי סיבה. אגרפתי את אצבעותיי והכתי את צלעותיו בחוזקה. הוא נפל מגופי וצרח מכאב.
מיד ללא שום רגע נוסף הכתי את פניו באגרוף חסר רחמים נוסף, ושוב, ושוב, ושוב. "זה מספיק!" הוא קרא בעצבים ובעט בפניי ראשי הושמט לאחור ואז בעיטה נוספת הרגשתי בגבי, התמוטטתי על האדמה.
"אני אחסל אותך היום." הוא אמר בקול רטינה, מיד הרגשתי בעיטה נוספת בצלעותיי אבל דבר לא כאב לי. דם נטף מפי. הרמתי את עצמי ומיד הוא שלח את כף ידו הגדולה אל גרוני, מהדק את האחיזה בגרוני.
לא הרגשתי דבר מהחנק, כשאני חושב על זה, לא הרגשתי כלום בקרב.
מה קורה לי?
שברתי את מפרק כף ידו והוא שחרר את אחיזתו בי, מיד בעטתי בפניו היפיפיות והוא נפל על האדמה. הנחתי את ברכי על גרונו ופניו החלו להכחיל. העברתי את משקל גופי אל הברך ונשמע קליק חזק מראשו.
מפרקתו נשברה והוא נשכב על האדמה ללא תנועה.
"זה לא יהרוג אותו." שמעתי את קולו של טיילור, הסתובבתי ומיד אגרוף אחד חזק פגע בפניי ונפלתי גם אני על האדמה.
לפתע הופיע פיט, בכף ידו הוא אוחז ראש מלוק של נערה. שיערה השחור גלי היה מבולגן ועיניה החומות בהירות היו פעורות, פניה היו די רזות ושפתיה הדקיקות היו מיובשות. טיילור הביט בנערה שאין לי מושג למה פיט הרג ועיניו נפערו.
"כל הערפדים, זאתי הכלבה המכשפה שכישפה את השמש, ועכשיו," הוא צעק ועיניי נפערו, הבטתי מיד בג'סיקה. "היא מתה!" הוא קרא בקול והניף את ראשה לאוויר.
"לא!" רטן טיילור. בלי לחכות יותר מדיי ניצלתי את הרגע שדעתו הייתה מוסחת וזינקתי על גופו המחוטב. הכתי את פניו בחוזקה ובמהירות. דם נטף מפניו ואפו התעקל שמאלה,
הוא הניח את כף ידו כמו ג'ונתן על גרוני והידק את האחיזה אך גם הפעם לא הרגשתי דבר וחנקתי גם אותו. פניו התחילו להכחיל. "תן לי לחסל אותו." שמעתי את קולה של ג'סיקה מעליי, שברתי את מפרק כף ידו בדיוק כמו שעשיתי עם ג'ונתן והיא הייתה מעל טיילור. פניה כעוסות ומאוכזבות.
היא הניחה את ברכה על גרונו ושאלה אותו
"למה עשית את זה?" שאלה ודמעות חונקות את עיניה.
"האפלה מתקרבת ג'סיקה.." הוא אמר, חנוק. "הערפד המכני עומד לחסל את כולכם. אם לא תחסלו אותו קודם."
"מי זה הערפד המכני?" שאלה והעבירה את משקל גופה אל הברך, עורו אפילו נהיה בצבע סגול מרוב חנק. הוא צחק בעוד שדם נוטף משיניו, היא הרימה את ברכה מגרונו והוא השתעל מספר פעמים.
"תקשיבי לי, הערפד המכני מגיע." הוא אמר והביט בי, אריק הופיע מאחוריי ולידו גם כריס שבכלל לא היה פצוע. לפתע ראשו של טיילור נתלש באכזריות מגרונו ודם נטף מגרונו.
"לא תוכלו להתחבא." השליח של היוצרים הופיע מאחוריו, "לא!" צרחה ג'סיקה בבכי מר, הוא בגד בך מה את עדיין בוכה עליו?
מיד הלכתי לחבק אותה, בהתחלה היא נאבקה בי אך לבסוף חיבקה אותי בחזרה. "היוצרים הגיעו לעיירה, והם פה בשביל להישאר." שמעתי את קולו של השליח. נהיה שקט, מה שאומר שהוא נעלם.
הבטתי במקום בו גופתו של ג'ונתן הייתה, היא נעלמה. אני וג'סיקה התנתקו מהחיבוק. "איפה אתה?" לחשתי לעצמי, כריס הבין על מי אני מדבר.
מיד עיניה של אליס נפערו וגם של ג'סיקה הם הביטו במשהו שקורה מאחוריי או בי. כריס גם הביט בזה וגם אריק, כל החבורה הביטה בדבר שקורה מאחוריי, הסתובבתי והבנתי על מה הם מסתכלים.
"אתם תלמדו את הלקח שלכם." אמר ג'ונתן באיום, אימא של ג'סיקה נמצאת בידיו במפרק כף ידו מונח על שפתיה בחוזקה, "ג'ונתן, שלא תעז לעשות את זה." אמר כריס, הבטתי לאחור, בג'סיקה.
עיניה דמעו וכף ידה רעדה. "בבקשה ג'ונתן." היא התחננה והתקרבה אליו,
"תתחנן." הוא הצביע עליי עם ראשו, כולם הביטו בי כאחד.
ידעתי מה אני צריך לעשות, בשביל ג'סיקה. ירדתי על ברכיי ואמרתי "אני מתחנן בפנייך ג'ונתן, אל תעשה את זה." אמרתי חלושות, הוא חייך לעברי.
"זה לא היה משכנע." הוא לחש את המילה האחרונה ומיד לאחר מכן שבר את מפרקתה. "לא!" זעקה נוספת הגיעה מפיה של ג'סיקה. "אני ואתה עוד נפגש תומאס. רק שהפעם אני אהיה הרבה יותר חזק." הוא אמר בעודו הולך משם.
מיד ג'סיקה רצה לחבק את אימה.

– ג'רמי –
הציידים שפכו את הדליים, דמו של כריס נשפך אל תוך חרב כסופה, בעל ניצב עטוף זהב ועיטורים סביבו, הלב עצמו ארוך וכסוף. חד בעל ניצוץ.
"אדוני בקרוב החרב תהיה מוכנה והיא תראה לך את הדרך אל המקדש." אמרה המזכירה שלי מאחוריי, הבטתי בנעשה וחייכתי.
"מה עם הנבדק שלנו?" שאלתי, היא עמדה לומר משהו אך לפתע שמעתי קול של נפילה. הסתובבתי וראיתי את ראשה מונח ליד רגליי וגופה זרוקה מתחת לרגליו.
"אני מוכן." אמר, שיערו הבלונדיני נפל על מצחו ובצדדי השיער שיערותיו היו מגולחות. שפתיו הדקיקות ועיניו החומות הביטו בי, משדרים אותו דבר.
נקמה.
"הבא לי את ג'סיקה מארי יאנג." פקדתי עליו, מסתובב באיטיות. "אתה לא הולך לשום מקום." קול עמוק נשמע מאחוריי גם, מיד הבטתי חזרה לאחור. שלושה אנשים בעלי סרבלים שחורים כהים, הם היו שריריים וגופם היה מכוסה בשריון מתכת כהה. אחד מהם פסע לכיוון קייל.
"הוא המתמודד המושלם." הוא אמר, השניים האחרים הסכימו והנהנו לחיוב.
"יש לנו תוכניות לג'סיקה, ואתה לא תעצור בעדינו." הוא אמר וצמרמורת קלה עברה בגבי. "אני לא יודע מי אתם אבל –" אמרתי אך דבריי נקטעו כאשר הוא נעץ ,חרב זהובה וחדה בעלת סלסולים מפותלים סביב הניצב, בחזה המפותח, הלהב ננעץ בליבי. ועיניי נפערו.
"איזה אירוני זה שאתה חוסלת בידי הדבר שאתה מחפש." הוא אמר וצחק בקול עמוק, התמוטטתי על הרצפה, נאבק על חיי. "חוסלת בידי הנשק העל טבעי. וגם כל המקום הזה עומד להיות מפוצץ. להתראות אומיקרון." הוא אמר והלהב שיסף את גרוני.

– גוף שלישי –
היוצרים יצאו מן הבקתה של ציידים, כאשר קייל הולך איתם, המנהיג שלהם לחץ על כפתור אדום קטן וזרק את המכשיר לשיחים. בעודם הולכים הבקתה התפוצצה ויחד איתה מאות הציידים שהיו שם.
המנהיג לחץ על כפתור נוסף שהיה בידו המתכתית, והארבעה נעלמו.
הם הופיעו בחדר החשוך והנורמאלי שלהם. הברירת מחדל שלהם. ג'ונתן הופיע מולם, דם נוטף מפניו מעט והוא מתנשף במהירות. "הערפד המכני שלכם כמעט חיסל אותי."
"אתם מודעים למצב של הפרוייקט שלנו. ליקוי החמה מתקרב ג'ונתן, הניצחון שלנו אם כי מובטח." הוא אמר, ג'ונתן הביט בהם בהשארה.

תומאס נעמד מול המראה, שערותיו השחורות התבלגנו מהקרב ועור הצחור היה ללא שריטה. חולצתו נקרעה כמעט, הוא הפשיל אותה ממנו, מביט בגופו המחוטב.
שישה קוביות נישאו על בטנו, חזהו המפותח היה מלא בצלקות חיוורות וארוכות שמגיעות לזרועותיו השריריות. הוא לקח חולצה נוספת מהארון של אחיו, אריק. החולצה הייתה שחורה, הוא לבש אותה וניקה את האבק ממכנסיו לפני שהתקדם.
"היי." קולה של ג'סיקה הגיע מקצה החדר, עיניה היו כמעט אדומות מרוב בכי. היא כמעט ולא נפצעה אך היה לה אבק על המכנס. "היי." הוא הגיב, מביט בה.
"מה שלום אימא שלך?" שאל, רוצה לשבור את הקרח ביניהם. היא הנהנה לחיוב ואמרה
"היא עדיין לא התעוררה מהדם של ג'ונתן אבל כריס הסביר לי שלפעמים זה לוקח זמן." הנהן לחיוב גם אני והיא פסעה לכיוונו צעד נוסף.
"אתה.. אתה עוזב?" היא שאלה, מגרדת את ראשה. הוא הנהן באיטיות ובשקט.
"הפעם שום יוצרים ושום שמש תעצור אותי מלעזוב." הוא אמר אך ידע מה יהיה הדבר שיגרום לו להישאר. אם היא תבקש ממנו את זה.
"אוקיי." היא אמרה בלחש, מנשקת את הלחי שלו באיטיות והולכת מן החדר. "עלה, הערפד המכני." תומאס שמע קול בראשו, הוא הביט במראה. אישוניו נצבעו בצבע כסוף ודבר לא היה נראה מלבד הכסף. השריטות הדקות שהוא חטף מיד התעטפו בשכבת מתכת דמוית כספית ולאחר מכן בשכבת עור נוספת.
"יש לנו משימה בשבילך." הוא שמע את הקול בראשו.

כריס היה בחדרה של ג'סיקה, משגיח על אימה של ג'סיקה. הוא לבדו. החדר של ג'סיקה היה דיי גדול, היו בו שני מיטות גדולות ושלושה חלונות שמשקיפות על הנוף, אם מחשיבים גם את החור הענקי שנוצר בקיר מהקרב היו לה ארבעה חלונות.
הוא הביט בתמונות ילדותה, איך היא גדלה לאט לאט. כאילו התמונות מספרות את חייה בקצרה.
"תמונה אחת שווה אלף מילים לא אח?" שמעתי את קולו של תומאס מקצה החדר, הבטתי לאחור. הוא נשען על הקיר. משלב את ידיו.
הוא התקדם לעברי ואני לעברו. "אתה עוזב?" שאל, הוא הנהן לחיוב. כריס זינק לחבק את אחיו, הוא טפח על שכמו מספר פעמים והם התנתקו. "מדהים שלא שמת לב." הוא צחק, כריס לא הבין מה הולך פה.
"דונרק.." לאחר מספר שניות הוא הבין,
"להתראות כריס." הוא נעץ לפתע יתד מעץ בבטנו של כריס, מאחוריו הופיע אדם בעל שיער שחור ארוך, עיניו היו בצבע ירוק בהיר והוא לבש ז'קט ארוך שחור.
"מולי אקסמוניינטו." הוא הניח את אצבעותיו על רקותיו של כריס ואמר, צבע עיניו השתנו לסגול בהיר מאוד ועיניו של כריס גם הם.
"הבאנגמי היה בפתח הדלת לעיירה שלכם כריס," הוא אמר וחייך לעבר כריס שנאנק מכאבים.
"אתה הרגע פתחת לו את הדלת." אצבעותיו של ערפד הוינרין ירדו מרקותיו ודונרק שלף את היתד מבטנו של כריס. הוא התמוטט על הרצפה והשניים נעלמו.