בני הלילה: ההתפתחות פרק 11: הצייד האפל

פרק 11: הצייד האפל

– ג'סיקה –
אריק לא חיכה אפילו דקה ורץ במהירות לכיוונו של טיילור, הוא חייך חצי חיוך והטה את גופו לצד, נותן דחיפה חזקה לאריק והוא מרסק את הקיר ונופל הישר למטה. "אריק!" קראתי בדאגה, הכרתי את הבן אדם לפי כמה דקות אך עדיין לא יכולתי לראות אותו נפגע.
"עוד מישהו רוצה להתעסק איתי?" שאל וניקה את האבק ממכנסיו בשחצנות.
"אולי את ג'ס?" הוא שאל, התקדמתי אליו במהירות ועצרתי שנייה לפני שהגעתי למולו, שלחתי את אגרופי הכמוץ אל פניו המסורטטות והוא הטה את פניו לצד. הוא אחז במפרק כף ידי וסיבב אותה בזמן שאליס מזנקת עליו אך הוא תפס אותה בידו השרירית השנייה והשליך אותה על המיטה שלי, היא התגלגלה ונפלה ממנה.
פלטתי צרחה קטנה כאשר הוא שבר את מפרק כף ידי.
"יש עשרות עצמות אפילו מאות עצמות אך ורק בכף יד." הוא אמר, מקפל את כף ידי בצורה מזוויעה, עיניו נפערו והוא חייך. צרחתי פעם נוספת.
הוא בעט בצלעותיי והשליך אותי אל הרצפה, "אל תתעסקו איתי. אתם באות איתי אל היוצרים." הוא חייך, לפתע אריק הופיע מאחוריו, הוא התכוון לשבור את מפרקתו אך טיילור התכופף והסתובב במהירות, מכה בחוזקה עם אגרופו את פניו של אריק. דם ניתז מפיו של אריק וראשו נשמט לצד.
טיילור ביצע מכה נוספת כך ובנוסף לכך אחז בגרונו, מהדק את האחיזה ופניו של אריק מתחילות להכחיל. סיבבתי בחזרה את כף ידי בכאב ונשמע קליק חזק וכואב מכף ידי.
"עזוב אותו!" קראתי, מיד קמתי על רגליי ודחפתי את טיילור משם, השניים נהדפו לאחור ונפלו מן הבית. אריק בפעם השנייה.
"אליס!" קראתי, רצתי מיד למקום ממנו היא נפלה.
"את בסדר?" שאלתי בדאגה, היא שכבה שם. מהנהנת בשקט וקמה על רגליה. "איך אני אלחם מולו, אור השמש ישרוף אותי." אמרתי בקול את מחשבותיי.
"אף אחד מהאחים לא מסוגל ללכת באור יום מלבד אריק." אמרתי בשקט, לפתע תומאס וכריס הופיעו שם. פצעיו של תומאס התרפאו, הוא נראה חזק יותר ועוצמתי יותר.
"ג'ס." אמר כריס ברוך, הוא לא השתנה כל כך שיערו השחור חלק היה מונף לצד כבלורית יפיפייה ועיניו הכחולות הבהירות מביטות בי. עכשיו כשאני שמה לב לזה חוץ מתווי הפנים האחים מאוד מאוד דומים אחד לשני. מלבד תומאס שלו יש עיניים כסופות – לכולם יש עיניים כחולות בהירות.
חיבקתי אותו בעדינות, התגעגעתי אליו. הבטתי בתומאס וסומק קל עלה על פניי. הרגשתי את ליבי מואץ אך זה לא הזמן עכשיו.
"אריק הוא נלחם עכשיו מול טיילור." אמרתי, עיניו של תומאס קיבלו זיק כאשר אמרתי את שמו של אריק.
"סיפרת לו על אריק נכון?" שאלתי את כריס, הוא הנהן לחיוב.
"עוד לא מאמין." הסביר תומאס וחייך חצי חיוך.
"הם נפלו מכאן. עכשיו הם בטח נאבקים בחוץ ואף אחד מאיתנו לא מסוגל לעמוד באור השמש." אמרתי וגירדתי מעט את ראשי. תומאס התקרב אל כתם השמש בזהירות. מניח את רגלו הימינית על הכתם בזהירות ומתקדם לאט אל תוך הכתם.
שום עשן לא יצא מעורו ושום קול צריבה נשמע באוויר.
"תומאס.." אמרתי בפליאה, הוא התפלא גם הוא. הוא הפנה את גבו לעברינו וזינק מיד מן החור הענקי בקיר בחדרי אל תוך אזור הקרב. שאין לי מושג איך אני אתקן אותו.
"תיזהר!" קראתי אבל הוא כבר קפץ לשם. יכול להיות שתומאס הוא הערפד המכני?

– תומאס –
נפלתי על האדמה וקמתי על רגליי, מגובה כזה הייתי אמור להרגיש מן עקצוץ מציק כזה מכפות רגליי אך לא הרגשתי דבר. ניביי התחדדו והבטתי בשניים שנאבקים זה בזה. טיילור שנראה אפילו ללא שריטה אחת, ואריק שאני עדיין לא כל כך בוטח בו כאשר הוא מלא בפצעים פתוחים או פצעי שטח על פניו וגופו.
התקדמתי לעבר השניים,
אריק ניסה להכות את פניו של טיילור אך הוא היה מהיר מאוד, הוא עבר מתחת לזרועו במהירות ובעט בגבו בחוזקה. אריק התמוטט על האדמה,
"היי אתה." אמרתי כאשר הייתי מספיק קרוב, הוא הסתובב מיד לעברי ולא חיכיתי רגע נוסף. הכתי את פניו עם אגרופי בחוזקה עד כי אצבעותיי נשברו מעט. ראשו נשמט לאחור בכאב ולסתו נעה שמאלה ונעצרה שם. כמו צעצוע שבור. הוא הניח את אצבעותיו על הלסת והחזיר אותה למקום. קליק חזק נשמע משם.
החזרתי את אצבעותיי ללא שום כאב והמשכתי להתקדם לעברו.
"חזרת שונה בגלל היוצרים תומאס, אתה רואה? הם רק נותנים כוח נוסף." הוא אמר וצחק מעט, מיד אריק זינק לכיוונו של טיילור, הוא אחז בגרונו של טיילור והרחיק אותו מגופו בזריקה אחת חזקה.
"זה רק אני ואתה ציידי." אמרתי, הוא פלט נחירה.
"חשבתי שלעולם לא תציע." הוא אמר וחייך, חושף את שיניו הצחורות. מיד הוא החל לרוץ לעברי ואני לעברו. לפתע הבזק נוסף הופיע ובעט בפניי בעוצמה עד שנהדפתי לצד. נפלתי על האדמה והבטתי בגורם למכה.
"ג'ונתן.." אמרתי, הוא העביר את אצבעותיו בשיערותיו הבלונדיניות המתולתלות וחייך חצי חיוך. קמתי על רגליי והייתי חייב לזרוק הערה צינית.
"סירקת את השיער ברבי?" שאלתי,
"טפל בערפד השני. תומאס שלי." הוא אמר לטיילור, הוא נאנח והנהן לחיוב. טפריו השחורות של ג'ונתן הופיעו וניביו התחדדו. עיניו הכחולות הביטו בגופי. מסקרות כיצד יחסלו אותי – באיזה דרך.
אריק נעמד על רגליו והחל להילחם בטיילור. אך לי היה קרב משלי להתרכז בו.
"נגמור עם זה היום ג'ון ג'ון." פסעתי לעברו, מוכן לקרב שלי איתו.
העיניים של שנינו התכווצו, נעמדנו זה מול זה במרחק של כמה מטרים. "רק תגיד לי מתי תומאס." הוא קרא לעברי, פלטתי נחירה והתחלתי לרוץ לעברו והוא לעברי. שנינו מוכנים.
לקחתי נשימה עמוקה, היינו במרחק של מטר זה מזה, שנינו זינקנו כאשר אגרופי נזרק לכיוונו ואגרוף נזרק לכיוון אגרופי, האגרופים הכמוצים של שנינו נפגשנו והתחלנו בקרב.