בני הלילה: ההתגלות פרק 9: לחש איתור

פרק 9: לחש איתור

– כריס –
"אנחנו מדברים פה על ג'סיקה, היא הכי אנושית בכל החבורה הזו." אמר תומאס והתיישב על שולחן העץ, אוחז בבקבוק ויסקי ושותה ממנו כאילו היה מים. אחרי דבריו הוא לגם מהבקבוק,
"אני הייתי איתה, היא ראתה את מעטה המכשפות. רק יצורים על טבעיים רואים את המעטה הזה." אמרתי ברוגע אך עדיין בקול מעט לחוץ, אליס התיישבה על הספה באי נוחות. היא תהתה למשך זמן מה. בקרוב השמש תשקע, חצי שעה לכל הפחות.
"עזבו את עניין ג'ס עכשיו," אמר אליס והביטה בחלון. ארשת פניה הייתה לחוצה, טיפת זיעה ירדה מרקתה אל קו שפתיה ולבסוף לסנטר שם התנתקה מגופה ונחתה על הרצפה. "איך אני אבצע את הלחש? אני רק מכשפה מתחילה."
"את אמרת שאת יודעת איך עושים אותו." אמר תומאס בתקיפה, -" אני יודעת איך עושים אותו אבל אני לא יודעת איך מבצעים אותו, אני צריכה איזה ספר הדרכה או איזה מכשף שיעזור לי." השיבה,
"ידעת את הלחש של לשבור לי את המפרקת אבל לחש פשוט של איתור מכשפה את לא יודעת?!" לא היה שום היגיון בדבריו, המכשפה בת יותר ממאתיים שנה אני בטוח שהיא יודעת לטשטש את העקבות שלה.
"יש רק חפץ אחד שאני יכול לחשוב עליו, חפץ שאיתו היא התעסקה." אמרתי כאשר ירד לי האסימון,
"למה אתה מחכה כריס? תגיד אותו פשוט." אמר ותהיתי המון לפני שאמרתי את זה,
"היא עוד לא יודעת להשתמש בכוחות שלה, אני לא בטוח שזה אפ – " היא קטעה אותי באמצע דבריי, שזה דבר שמאפיין דווקא את תומאס
"איזה חפץ כריס?" שאלה אך הבטתי בתומאס, עיניו נפערו והוא הצליח להבין באיזה 'חפץ' מדובר.
"השמש." אמר והביט באליס.

– ג'סיקה –
נשכבתי על המיטה, כל פעם שתהיתי לרגע או מצמצתי התמונות תקפו את זיכרונותיי. את תומאס אוחז בעורף של ברוס, גורם לו להישרף בעודו מתחנן וצורח מכאבים אחר כך את כריס שאוחז בי ועוצר אותי מלהציל את ברוס – גם אם תומאס היה הורג אותי, לפחות הייתי יודעת שזה לא לשווא, ולבסוף את העיניים של ברוס אחריי שהוצאתי אותו מכתם השמש המקולל הזה.
העיניים חסרות הברק שבהם הבזיקו בעבר, העיניים שהביטו בנקודה אחת ללא מצמוץ או תנועה אחרת. הבטתי בחלון, עוד מעט שקיעה ועוד מעט הם יצאו בטח לחפש את המכשפה ההיא.
"ג'ס אני יכולה להיכנס?" שמעתי את קולה של אימי, ידעתי שהיא לא תעזוב אותי אם אני לא אתן לה להיכנס. "הדלת פתוחה," אמרתי והיא פתחה את הדלת. שיערה הבלונדיני עדיין היה אסוף לקוקו, היא נראתה יותר ערנית מפעם קודמת שראיתי אותה. עיניה בצבע הדבש הביטו בי וסקרו את גופי, היא חששה. כנראה שהיא לא ממש התמודדה עם ילדה מתבגרת שהחבר שלה נשרף במועדון, לפחות כך היא חושבת שקרה.
"ג'ס.." היא אמרה כאשר היא צועדת לעברי מעט בחשש, היא ליטפה את רגלי בניסיון להרגיע אותי. היא התיישבה על המיטה והביטה בי.
"הכול בסדר, הוא לא היה החבר הראשון והוא גם לא יהיה האחרון. חוץ מזה, יש מישהו שמחכה לך מחוץ לדלת." היא אמרה, מושכת באפה.
"אם זה שוב אותו נער שהיה מקודם תגידי לו שאני אדבר איתו אחר כך." אמרתי לה בהתלוננות, דיברתי על כריס כמובן, פסיעות נשמעו, פסיעות שמתקרבות לחדרי. הוא היה נראה דיי שונה,עיניו נשארו חומות בהירות אבל השאר היה שונה לגמרי, הוא היה שרירי הרבה יותר ומחוטב הרבה יותר. הוא ויתר על הקוץ בשערותיו סוף כל סוף, בצדדים השיער השחור שלו היה כמעט מגולח לגמרי. "טיילור.." אמרתי ואימי קמה מהמיטה,
"אם את צריכה משהו אני פה בבית." היא אמרה ונשקה למצחי. היא התקדמה לעבר הדלת וסגרה אותה כדי לתת לנו פרטיות.
"ג'ס אני שמעתי על מה שקרה לברוס, אני כל כך מצטער.." הוא אמר והתקרב למיטה, מתיישב עליה אך יותר קרוב מאשר אימי. "טיילור אני צריכה לומר לך משהו, אני מצטערת ששיחקתי בך ו –" הוא חייך אליי וקטע אות באמצע
"זה בסדר, אני מעדיף אותנו כחברים טובים מאשר כבני זוג." הוא המשיך לחייך אליי וחיבק אותי, העברתי את כף ידי על גבו והנחתי אותה על כתפו הרחבה והשרירית, כך עשיתי גם ביד השנייה. "חברי ילדות." תיקנתי אותו וצחקתי כאשר אנחנו עדיין מחובקים.
"אני מצטער שהייתי בן זונה כשהיינו זוג." הוא אמר, מעביר את ידו על גבי בעידוד והתנתקנו, "גם אני לא הייתי משהו." הודתי,
"אני שמחה שבאת." אמרתי והוא חייך.
"תמיד."
"אז עבר עלייך משהו מעניין במשך השלושה ימים האחרונים?" פלטתי נחירה, רציתי כל כך לשתף אותו בזה. בכל הסיפור הזה של הערפדים ואנשי הזאב, ודונרק והציידים, וכמובן ברוס שהפך לבן כלאיים ואז מת על ידי ערפד. באמת תהיתי עם לספר לו או לא.
"לא משהו מיוחד כל כך, לא." החלטתי להרחיק אותנו מהבלגן הזה, "ואתה?" שאלתי,
הוא חייך ונד בראשו לשלילה,
"סתם חיים משעממים כמו תמיד." צחקנו שנינו, הוא הצליח לשפר את המצב רוח שלי בכמה דקות.
לפתע תומאס הופיע בחדר האחרון שרציתי לראות, הוא כנראה הגיע בריצה העל טבעית שלו. הבטתי מיד בחלון, השקיעה ירדה והחושך הגיח.
"מאיפה אתה הגעת?" שאל טיילור בתהייה וקם מהמיטה, הוא דאג לי.
"הוא בסדר טיילור אני מכירה אותו." אמרתי וזינקתי מיד מהמיטה, טיילור לא רוצה להתקוטט עם ערפד חסר רחמים אני בטוחה בזה. תומאס לחש משהו לא הצלחתי לקלוט את מה שהוא אמר.
"מאיפה נכנסת בכלל? זה כאילו הופעת באמצע החדר!" הוא אמר ותומאס נאנח, הוא הניח את היד שלו על עורפו וליבי החסיר פעימה – פעם קודמת שהוא עשה את זה הוא רצח את ברוס.
"אתה תשכח את זה שראית אותי, באת לבקר את ג'ס והיית צריך ללכת מוקדם כי החשיך. ביי" הוא אמר לבסוף וטיילור התקדם לעבר הדלת והלך. זעם התגבש על מוחי.
"אתה לא יכול לבוא הנה כאילו כלום לא קרה ולכפות על חבר טוב שלי." אמרתי בזעם, רציתי להתפוצץ עליו.
"ג'ס –" הוא אמר אבל קטעתי אותו
"ממש לא אתה ממש לא קורא לי ג'ס כאילו אני עוד חברה שלך!"
"ג'סיקה!" הוא אמר בזעם שהרתיע אותי ושתקתי. "באתי הנה כדי לומר לך שמצאנו דרך לאתר את המכשפה אם את רוצה להצטרף ולעזור בכיף." הוא הודיע וצעד לעבר החלון, לא שמתי לב בכלל שהחלון פתוח.
"מצידי שתשרוף אותך השמש, עוף מפה." אמרתי, פרקתי את הכעס שלי עליו. "אני לא רוצה לראות אותך יותר אי פעם בחיים שלי."
ארשת פניו הייתה זועמת אך עדיין באיזשהו מקום פגועה, הוא הידק את שפתיו ואני מניחה גם שאת שיניו. הוא כיווץ את אצבעותיו לאגרוף כמוץ ושחרר אחריי שקלט שראיתי את זה. אני זוכרת מה כריס אמר לי – הוא מחכה לרגע להרוג אותי, אז למה הוא לא הורג אותי כבר? יש לו המון סיבות לרצות להרוג אותי וגם לי לו.
"באת לעיירה הזו כדי להרוג אותי?" שאלתי כאשר הוא סיבב את גבו, מתכוון לצאת מהחלון.
"באתי לעיירה הזו כדי למצוא את מי שרצח את החברה שלי, מצאתי אותו והרגתי אותו." הוא אמר ואפילו לא טרח להסתובב לעברי בכדי לומר את זה. "להתראות ג'סיקה."

**
– תומאס –
"ג'ס באה איתנו?" שאל כריס בתהייה
"לא וגם לא אכפת לי." אמרתי בזעם וצעדתי לעבר הבקבוק ויסקי השלישי ומזגתי לתוך כוס את המשקה. חשבתי לעצמי, השלכתי את הכוס על הרצפה בכעס ובתסכול ושתיתי מהבקבוק.
"מישהו פה עצבני." אמרה אליס, ניתקתי את שפתיי מהבקבוק.
"אני לא עצבני, תנו לי למצוא את המכשפה הזו שתפסיק את כל הקטע של השמש ששורפת ערפדים תמימים, כמוני, ואני עוזב את העיירה הזו." אמרתי והבטתי בשניהם,
"לנצח."
"על מה אתה מדבר. מה כבר קרה?" שאל בלא הבנה הוא התקרב אליי והשלכתי את הבקבוק בחוזקה על הרצפה בכדי להרחיק את שניהם. אליס פלטה מן צרחה קטנטנה שרק חיזקה את העמדה שלי.
אני רע, תמיד הייתי רע ותמיד אהיה רע. תמיד אני אהיה המפלצת שכולם חושבים עליה כאשר אומרים את המילה 'ערפד' לידם; ערפד עלוקתי מוצץ דם שרק רוצה לחסל כמה שיותר בני אדם.
"דברי אליי אליס, אני רוצה לשמוע איך את מאתרת את המכשפה הזו עם השמש?" אמרתי, כשאני חושב על זה אין שמש עכשיו מה נעשה?
"השמש לא זורחת פה," היא אמרה והמשיכה
"אבל במקום אחר בכדור הארץ היא זורחת מאוד. אז אני פשוט צריכה להתרכז בכדי לדמיין את השמש כאן, זאת אומרת – אף אחד לא הצליח להתעסק עם השמש בעזרת כישוף כלשהו, אתם רוצים שאני אעשה עוד לחש איתור. אני מכשפה מתחילה. אז אני אתחיל להתעסק עם השמש" לא יודע מה כריס אמר לה שהכניס בה כזו מוטיבציה אבל זה עובד.
"אני צריכה ריכוז, אבל זה עשוי אולי לעבוד." אמרה והתרחקה מאיתנו מעט. היא התיישבה על הרצפה, משלבת את רגליה לישיבה מזרחית. היא לקחה נשימה עמוקה ועצמה את עיניה.
"אני קוראת למכשפים החזקים ביותר בכל הזמנים, תעזרו לי לאתר את המכשפה ג'ין, המכשפה הראשונה שביטלה את כוחה של השמש לשרוף ערפדים." היא אמרה ומן צמרמורת עברה בגבי, היא התרכזה ונראתה בטוחה בעצמה.
לפתע אורות כתמתמים הופיעו בחדר, במיוחד באזור של אליס. טיפת זיעה ירדה משיערותיה האדמדמות. היא הידקה את שפתיה, האורות הכתמתמים זהרו ונצנצו ברוב החדר. האורות החלו להתקרב לכיוונה. היא הלכה לנשום עמוקות – כאילו היא נחנקת.
התקרבתי לכיוון שלה אך כריס עצר בעדי. היא פתאום החלה לצרוח הצרחה הבהילה את כולנו. כריס אפילו מעט זינק מרוב שנבהל. "אליס!" אמרתי, יותר נכון זעקתי. כריס התקרב גם והחל לצעוק גם לכיוונה של אליס, אך הצרחה הייתה מרחישת אוזניים ולא היה אפשרי לשמוע דבר מלבד הצרחה – ולי יש שמיעה על טבעית.
היא התעלפה והאורות נעלמו. החדר חזר להיות חשוך מעט.
רצנו שנינו לעברה והרמנו אותה לספה, מתפללים שזה עבד.

"אין לנו את כל הזמן!" אמרתי, היא כבר במן עילפון כזה במשך שעה, הבטתי בשעון, השעה הייתה שתיים עשרה. "יש לנו חמש שעות למצוא את המכשפה הזו ואני-" לפתע שיעול קטע את דבריי, אבל השיעול לא בא ממני וגם לא מכריס. הבטנו באליס, היא החלה להשתעל ועיניה נפערו. היא עברה ממצב שכיבה לישיבה בכמה שניות.
"אליס!" קרא כריס והתקרב אליה, הוא התיישב על השולחן שליד הספה. התקרבתי לעבר שניהם בהתעניינות. "איך את מרגישה? את רוצה מים?" שאלתי, פעם ראשונה שהייתי מתחשב אי פעם במישהו.
"תעזבו את המים ותעזבו את איך שאני מרגישה." היא אמרה וחיכינו למה שהיא הולכת לומר אחר כך, השיעול פסק לגמרי.
"אני יודעת איפה היא נמצאת."