בני הלילה: ההתגלות פרק 11: החטיפה

פרק 11: החטיפה

– ג'סיקה –
כריסטיאן נשען על גזע עץ שהיה קרוב ולורן התיישב על הדשא. "אז מאיפה נתחיל?" שאל כריסטיאן את לורן וגיחך מעט. "מהתחלה." קטעתי אותם והתיישבתי על ברכיי,
"הכול התחיל לפני ארבעים שנה, תומאס הגיע לעיירה הזו, הפעם עם נערה. ברוס היה בתהליך הראשון שלו כאיש זאב, כבטא. הוא עוד לא למד לשלוט בכוחותיו וכאשר ערפד היה מגיע לעיירה בתהליך הראשוני של איש זאב הוא סיכן את חי, אז בקיצור תומאס הגיע עם חברתו לעיירה ומשם הכול הסתבך." סיפר כריסטיאן,
"הסיפור שסיפרו לשנינו היה שברוס השתנה לאיש זאב ורץ לכיוון של תומאס, הוא הריח אותו מקילומטרים. תומאס אז היה ערפד חסר רחמים והוא היה שותה דם אנושי בקצב מפחיד, ברוס מצא אותו וזינק עליו והקרב ביניהם התחיל, תומאס ששתה כמויות של דם אנושי היה הרבה יותר חזק מערפד רגיל או מאיש זאב. ברוס עוד לא ידע להבחין בין בת אנוש ובין ערפד שניהם היו טרף בשבילו. כשהאלפא של ברוס הגיע למקום זה כבר היה מאוחר מדיי, החברה של תומאס ננשכה." אמר לורן והייתי צריכה לעכל את זה,
"ברוס נשך את חברה של תומאס?" שאלתי, כריסטיאן הנהן.
"אז היא השתנתה לאשת זאב?" שאלתי, השנים נדו בראשם.
"נשיכה מאיש זאב כשהוא אלפא זה אומר שהנשיכה הופכת בן אנוש ואך ורק בן אנוש לאיש זאב. אם בטא נשך בת אנוש הוא בעצם הכניס את הרעל שמיועד לערפדים לתוכה. לא היה הרבה זמן וחברה של תומאס כבר מתה. תומאס התמלא שנאה וזעם ורצה לחסל את ברוס, אך הסיפור אומר שמשהו קרה בין השניים ותומאס נעלם. בגלל המקרה הזה אנשי הזאב חתמו עם בני האדם הסכם, ברוס שהיה מצולק מהעניין היה זה שנשבע בירח המלא שהוא לא יפגע שוב בבני אדם.
האלפא הבין שברוס הוא חוליה חלשה וטיפשה בלהקה שלו, כזו שעשתה טעות ואין למחול לה. אז הוא קרא עליו תיגר." אמר לורן ותלש כמה עשבים מהדשא והשליך אותם לצד.
"אז ברוס היה הרוצח של החברה של תומאס, בגלל זה תומאס אמר שהוא חזר לעיר בכדי לחסל את הרוצח שלה, הוא הרג את ברוס בגלל זה והיתרון שהוא הפך לבן כלאיים נתנה לו את האפשרות לחסל אותו במהירות ובקלות- עם אור השמש." אמרתי לעצמי אך הם שמעו זאת,
"יש כשני דרכים להפוך לאלפא, האחת היא אם אלפא מת בידי כל יצור על טבעי; צייד, ערפד, בן כלאיים אז החוליות בלהקה שלו מממנות בטא אחד להיות אלפא, הם מביאים לו אבן מיוחד שנקראת אבן הירח והשמש והוא אוגר את הכוחות שלו בתוכה. והשנייה היא" אמר כריסטיאן ולורן השלים אותו
"אם בטא הורג את האלפא."
"אז ברוס ניצח בקרב שלו מול האלפא והפך להיות אלפא בעצמו." אמרתי, השניים הנהנו, לפתע כריסטיאן רחרח מעט את האוויר ואז הוא הביט בי, עיניו נפערו והוא קם במהירות על רגליו.
"זו את." הוא אמר, הבטתי לאחור לוודא שהוא מדבר עליי.
"את התקווה לעולם בלי ערפדים." לורן נעמד על רגליו. הוא חייך לעברי, עיניו נצבעו אדום וניביו התחדדו למחטים. "על מה אתה מדבר?" שאלתי בפחד, קמתי על רגליי וצעדתי לאחור כשפתאום כריסטיאן היה מאחוריי והשניים סגרו עליי.
"את ראית את מעטה המכשפות. כריסטיאן ניכן ביכולת להריח ערפדים. אבל את לא ערפדה, זאת אומרת, את עדיין לא ערפדה." הוא חייך לעברי.
"כריסטיאן. תעביר אותה דרך מעטה המכשפות, ברגע שהיא תעבור שם נוכל לחסל אותה ואז הערפדים האלה יחוסלו." לורן הורה לו, לורן היה האלפא החדש. הם העניקו לו את אבן הירח והשמש ובכך הוא הפך להיות אלפא.
"לא, לא" אמרתי וניסיתי להיאבק אך האחיזה של כריסטיאן הייתה חזקה והדוקה מאוד.
"לא! הצילו!" קראתי אך אף אחד לא שמע, כל בן אדם נורמאלי יושן כרגע. כריסטיאן התקדם לעבר מעטה המכשפות ואני מנסה להיאבק בו בכדי שאני לא אמות.
אני לא רוצה למות כרגע.
"הצילו!" צעקתי בתקווה שמישהו ישמע, שמישהו יעזור. הגענו למול המעטה, ממש מרחק של חצי פסיעה מלעבור דרכו. "גם אם הערפדים יבואו לעזור לך אסור להם לעבור את המעטה, זה יהיה מעבר על החוקים שבין אנשי הזאב לערפדים ומלחמה תפרוץ בין שני הזנים." כריסטיאן לחש לעברי ודמעות ירדו על לחיי,
"לא!" קראתי אבל אז הוא דחף אותי דרך המעטה ועברתי לצד של אנשי הזאב.
כריסטיאן ולורן עברו גם הם וחסמו לי את הדרך לעבור חזרה דרך המעטה. "עכשיו אנחנו יכולים לחסל אותך." אמר כריסטיאן וחייך,
"אני מחכה לפקודה שלך." הוא אמר ללורן,
"כריסטיאן.." הוא לקח נשימה עמוקה, שפתיי רעדו והדמעות חנקו את עיניי. "יש לך את האישור שלי. חסל את ג'סיקה." הוא אמר כריסטיאן חייך ועיניו נצבעו צבע זהוב, ניביו התחדדו ואוזניו התמתחו, ציפורניו התארכו והתחדדו והוא נהם כלפיי. צרחתי.
הוא זינק לעברי אבל אז שמעתי קול מוכר
"ג'סיקה!" זיהיתי את הקול, תומאס. חיוך קל עלה על שפתיי, כריסטיאן הסתובב וראה את תומאס עומד בפתח המעטה, הצצתי מבעד כריסטיאן וראיתי אותו. הוא חייך לעברי למרות שבטח ראה איך אני נראה.
"הכול יהיה בסדר אני אציל אותך." הוא אמר, "לא הייתי כזה בטוח, עכשיו חמש וחצי בבוקר. עוד כעשר דקות תהיה זריחה ואתה תישרף, אתה גם לא יכול לעבור את המעטה כי אתה תעבור לשטח שלנו ותעבור על החוק. אז פשוט תשב ותצפה בי טורף את חברה שלך. תגיד לי מתי יש לך דה ז'ה וו." הוא אמר והתקרב אליי, תומאס אגרף את ידו ועצמתי את עיניי בפחד. התמסרתי כבר לעובדה שאני אמות. הרגשתי את ניביו ננעצות בגרוני, אני חושבת שצרחתי אני לא בטוחה.
לפתע שמעתי קול נפילה, פקחתי את עיניי וראיתי את כריסטיאן שכוב על הרצפה. תומאס מעליו והוא חונק את כריסטיאן, "אתה הרגע הכרזת מלחמה איתנו.." הוא אמר חנוק,
"זה לא מעניין אותי." אמר תומאס ושלף יתד עשוי כסף, הוא נעץ אותו בליבו של המזדאב ונשימתו נעצרה. ליבי החסיר פעימה. הרגשתי חלשה בהרבה ועיניי רצו להיסגר.
תומאס הרים אותי ורץ איתי במהירות העל טבעית אל מחוץ לשטח של אנשי הזאב. כשהתרחקנו מספיק הוא עצר והוריד אותי על האדמה. עיניי כאבו וגרוני היה לח,
כנראה זה מה שמרגישים שעומדים למות.
"לא, אני לא אתן לזה לקרות שוב." לחש ונעץ ניב אחד במפרק כף ידו דם נטף מהפצע החדש והוא הצמיד אותו אל תוך פי, התחלתי לשתות את דמו החמים והנוזלי.
הרגשתי איך אני מתמלאת כוחות חדשים, עיניי פתאום נפקחו ולא הייתי עייפה, גרוני הפסיק להיות לח והתמלאתי באנרגיה חדשה. הרחקתי את מפרק כף ידו מפי ונעמדתי על רגליי באיטיות.
"אתה נתת לי לשתות מהדם שלך.." אמרתי, הוא הנהן.
"אני אעשה בשבילך הכול." הוא אמר , עיניי נצנצו ואני הסמקתי מעט. ברגע שפגשתי את כריס הייתי בטוחה שאני אתאהב בו, אבל טעיתי. "אתה חצית את מעטה המכשפות ופתחת מלחמה עכשיו בין האנשי זאב לערפדים והכול.." אמרתי והוא השלים אותי
"בשבילך."
"אני.." אמרתי והתחלת לגמגם. אף אחד לא אמר לי דבר כזה אי פעם. לפתע יתד מעץ נשלח וננעץ בכתפו של תומאס, הוא נהדף לאחור מעט ושלף את היתד. אוחז בו ומהדק את אחיזתו. הייתי מאחוריו בחשש.
לפתע מהצללים יצא אדם עם שיער חום מגולח, הוא אחז ברובה חיצים שיורה חיצי עץ, עיניו היו בצבע חום בהיר והוא צעד לעברנו ללא חשש. הוא היה שרירי מאוד והוא הידק את שפתיו כאשר התקרב לעברינו, יורה עוד יתד. תומאס התחמק מהיתד שנורה.
"צייד ערפדים." שמעתי את תומאס לוחש לעברי, הוא צעד לעברינו והפסיק להתקדם כאשר היה במרחק של שני מטרים מאיתנו. "תומאס וולנטרין וג'סיקה מארי יאנג," הוא אמר את שמי המלא, אף אחד לא יודע את שמי המלא.
"אני הוא ג'רמי, נעים מאוד." אמר ולפתע הרגשתי חבטה בראשי והתעלפתי.

– טיילור –
צעדתי החוצה, גורם לתומאס לחשוב שהוא כפה עליי ללכת. צעדתי לעבר הבית שלי שהיה במרחק של כמה בתים משם, פתחתי את הדלת, נכנסתי הביתה ונעלתי אותה בחזרה. צעדתי לעבר המחסן שלי שם הוא חיכה.
"ג'ונתן, קדימה, ג'ונתן תקום." אמרתי, ג'ונתן היה קשור בשלשלאות מברזל מגואלות במים קדושים ותלוי בין שמיים לארץ, מעולף. הוצאתי שקית מלאה בדם ונופפתי ליד אפו בכדי שיריח את השקית, הוא התעורר מיד וניביו התחדדו. שחררתי אותו והוא נעמד מולי, לוקח את שקית הדם קורע אותה עם ניביו ומתחיל לשתות.
"האחים וולנטרין חזרו לעיירה." אמרתי. "אני צריך שתביא לי את ג'סיקה מארי יאנג ואת תומאס. תבקש עזרה מצייד הערפדים ג'רמי אומיקרון." אמרתי והוא גמר לשתות מהשקית, משליך אותה לצד.
"ג'רמי עושה כל מה שהוא רוצה בשביל למצוא את המקדש, למה נראה לך שהוא יעזור לנו?" שאל,
"כריס הוא המחפש, ג'רמי חשב כל הזמן הזה שזו ג'סיקה אבל זה היה כריס. תאמר לו שאתה תשיג בשבילו את כריס והוא ייקח את תומאס וג'סיקה אלייך." אמרתי בפשטות, הוא הנהן.
"למה את תומאס? ג'סיקה הרי היא הערפדה העליונה אבל תומאס הוא ערפד רגיל לא?" ג'ונתן שאל שאלות טובות, "היוצרים רוצים אותו. כמו שהם הפכו אותך להיות ערפד שחור – ערפד בעל יכולות שמתעלות על כל ערפד בעולם וכמו שהם הפכו אותי לצייד עם דם שדי וכך יכולתי לכלוא את דונרק בעולם המתים – כך הם רוצים את תומאס וג'סיקה." אמרתי בפשטות אך עדיין העניין היה טיפה מסובך,
"אוקי. אני אעשה את זה בשביל היוצרים. ומה עם אור השמש? עכשיו לילה אבל כריס בטח ינסה לנצל את החולשה הזו בקרב מולי. איך אני אנצח אותו?" שאל בתהייה, פלטתי נחירה.
"היוצרים העניקו לך את היכולת להתהלך באור יום כמו שאר הערפדים ושאף כשף לא ישפיע עלייך, זאת אומרת שהמכשפה שהם יצרו, אסטה, שכישפה את השמש לא השפיעה עלייך. ובנוסף לכך אתה ערפד שחור ג'ונתן, אתה חזק יותר מכל ערפד בעולם. כריס הוא ערפד רגיל וחלש ביותר בהשוואה אלייך." חייכתי והוא הנהן לחיוב בחיוך מרושע והתקדם לעבר המדרגות בזמן שאני מסדר כמה דברים.
"בהצלחה ג'ונתן." הוספתי והוא נעלם כלא היה.