בני הלילה: ההתגלות פרק 10: העתיד מפי מכשפה

פרק 10: העתיד מפי מכשפה

הכבישים היו נראים כמו דרך למבוי סתום. אף מכונית לא עברה באזור הזה כלל, אף חיה או בן אדם היה נראה שם. האדמה שהייתה בצדדים הייתה יבשה וסדוקה, חסרת כל צמחים. "תגידי לי מתי את מוצאת את המכשפה המזורגגת הזו." הזכרתי לאליס, היא התיישבה מאחור אך עדיין הייתה בשליטה על הרכב ועל הכיוון שבו אנחנו נוסעים.
"רגע מה עם פיט?" שאלה,
"פיט כבול בשלשלאות מגואלות במים קדושים עם יתד מעץ בבטן בתוך המחסן שלנו." אמר כריס ונראה כאילו הוא לא דיבר.
עברו שעתיים של נסיעה, הנסיעה נראית כאילו נמשיך לנסוע עוד שעתיים והשמש תעלה. "אנחנו מתקרבים, עוד מעט נגיע." אמרה, הלילה היה שחור כמעט לגמרי – מלבד כוכב אחד זוהר ומנצנץ לא היה דבר.
כריס היה דיי שקט, דיי הרבה שקט. הוא יודע שהלכתי לבקר את ג'סיקה,
לפי ההתנהגות שלי אני גם דיי בטוח שהוא יודע שהיא שונאת אותי עכשיו.
"אתם חושבים שג'סיקה שונאת אותי?" שאלתי מבלי לשלוט בפי, כריס פלט נחירה והמשיך להביט בדרך.
"לא כל כך- זאת אומרת, אתה רצחת את חבר שלה והיא דיי פחדה ממך מהרגע הראשון שהגעת לעיירה." הסבירה לי אליס,
"אני חושב שבקרוב היא תבין למה עשיתי את זה." אמרתי במסתוריות. שקט שרר ברכב.
"אתה עוזב את העיירה בגללה?" שאלה, התעלמתי מהשאלה אך הייתי חייב לענות בכדי שזה לא יראה חשוד.
"ברור שלא, עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות בעיירה הזו, גמרתי את מסע הקניות והרציחות בעיירה, עכשיו אני צריך להשאיר חותם שהייתי פה וללכת." אמרתי,
"אתה תמיד חייב להשאיר חותם?" שאל כריס, סוף סוף הוא פוצח את הפה שלו. הפעם באמת התעלמתי מהשאלה,
"עצור פה!" קראה אליס, כריס והאינסטינקטים שלו – המכונית נעצרה עצירה פתאום והגלגלים האחוריים התרוממו מעט ונחתו על הכביש. היה שם בית, יכולתי לראות את מעטה המכשפות שמקיף אותו.
הבית היה בית קרקע, דיי גדול. נקי מבחוץ גג אדום והקירות לבנים מתקפלים מעט. פתחתי את הדלת ואליס יצאה אחרי
"היי מכשפונת קטנה, אנחנו צריכים שתתעסקי שוב עם השמש בכדי שנחזור לימים של פעם שבהם ערפדים יפים וחמודים ,כמוני, הסתובבו על הארץ באור השמש." הדלת נפתחה.
"אני זוכרת את שניכם, אתם האחים שביקשו ממני להטיל כשף על השמש." היא הצביעה עליי ועל כריס. שוב הנחירה המעיקה והמטופשת של כריס נשמעה. "שמי היא ג'ין." היא אמרה ויצאה מהצל של ביתה.
שיערה היה לבן בוהק, למרות כך העור שלה היה צעיר – ללא קמטים. היא הייתה רזה ושמרה על כושר, עיניה היו כחולות שהיו מתאימות באופן מושלם לשיער שלה. היא לבשה מן פיג'מה אדמדמה רופפת.
"אנחנו יודעים מי את, אנחנו זקוקים לעזרה שלך – " אמרה אליס והתקדמה קדימה, אך ג'ין עצרה בעדה.
"את המכשפה הקטנה שהצליחה למצוא אותי, אני חייבת לדעת איך" היא אמרה בקלות,
"איך מה?"
"איך איתרת אותי? שרפתי כל חפץ שיצרתי איתו אי פעם מגע ברדיוס של העיירה שלכם." אמרה ודיי חשבתי על זה, כמה היא הייתה צריכה להיזהר לפני שהיא נוגעת בחפצים.
"אני.." אליס החלה לגמגם אך לפני ששמנו לב ג'ין הייתה במרחק פסיעה קטנה מאליס היא הושיטה את כף ידה למצחה. אגודלה עולה.
"היי" אמרתי ואחזתי במפרק כף ידה, "אין לנו זמן."
"מטורף כמו התאום שלך. תן לי לראות.." היא אמרה בארסיות ולפתע קול תסיסה נשמעה, הרגשתי כאב בלתי נסבל שורף את כף ידי, הרחקתי מיד את ידי משם. היא המשיכה לקרב את האגודל והניחה אותו במרכז המצח שלה.
לוקחת נשימה עמוקה.
לאחר כמה שניות היא הגיבה בפליאה.
"את ביצעת לחש איתור דרך השמש והשמש בכלל לא זרחה בעיירה שלכם." עיניה נפערו בתדהמה.

– ג'סיקה –
"עשיתי את הדבר הנכון?" שאלתי, לא היה אף אחד בחדר רק אני והחפצים שנמצאים שם. דיברתי כמובן על כל העניין עם תומאס.
נזכרתי במה שהוא אמר 'באתי לעיירה הזו כדי למצוא את מי שרצח את החברה שלי, מצאתי אותו והרגתי אותו' הוא הרג את ברוס, ברוס הוא מי שהרג את חברה של תומאס?
הזדקפתי על המיטה בתהייה לקחתי מחברת שהייתה זרוקה על המיטה והושטתי את ידי לעבר שידה קטנה שבה היו עטים ועפרונות, לקחתי עיפרון אחד והתחלתי לכתוב את ההשארות שלי
"תומאס אמר שהוא באה לעיירה הזו כדי לחסל את רוצחה של חברה שלו, אני צריכה לדעת עוד מידע על חברתו, אבל יש לי השארה שהחבר שלי – אותו תומאס רצח, הוא זה שהרג את חברתו של תומאס." גמרתי לכתוב וקראתי את הכול בלב,
"אני חייבת להגיע שוב אל הלהקה של ברוס, אולי אחד מהם יספר לי מה קרה עם תומאס והעבר המורכב שלהם." אמרתי לעצמי וסגרתי את המחברת, דחפתי אותה לתיק שחור קטן והעיפרון איתה בקבוק מים שהיה בחדרי וחטיף שלא אכלתי אבל היה בחדר.
בטני התהפכה ועיניי רק רצו לישון. אין לי זמן לישון עכשיו. נשלים את כל שעות השינה מחר. התקדמתי לעבר החלון ופתחתי אותו, היינו בבית קרקע כך שהגובה לא היה כזה גבוה. הנחתי את התיק מאחוריי אגני והצמדתי אותו לשם בעודי עולה על מדרגה בכדי להגיע אל החלון. זינקתי לעבר הדשא ונחתי על התיק בחוזקה.
התחלתי לצעוד מהגינה אל שער הכניסה ופתחתי אותו. התקדמתי לעבר הכביש וניסיתי להיזכר לאן הלכנו כשהייתי עם כריס.
לאחר חצי שעה הליכה הגעתי לאותה גבעה, מביטה בקיר השקוף והבלתי נראה – מעטה המכשפות. איך אני רואה את זה? רק יצור על טבעי רואה מעטה מכשפות ואני לא יצורה. זאת אומרת, אני חושבת שאני לא יצורה. ניסיתי להדחיק את זה שאני רואה את המעטה בכדי שלא יעלו עליי. הגעתי קרוב מאוד למעטה ועצרתי שם. נזכרתי באזהרה של כריסטיאן.
"לורן! כריסטיאן!" צעקתי וראיתי שני צלליות מתקדמים לעבר המעטה, זיהיתי אותם – כריסטיאן ולורן.
שיערו החום בהיר של לורן התנופף ברוח, הוא לא לבש חולצה כך שראו את כל מסת השרירים הנפוחה שלו, ואת קעקוע החותם שהיה בכתפו, כמו לברוס. עיניו הירוקות הביטו בי והם נצנצו מעט באור הירח. כריסטיאן היה מאחוריו, שערו הבלונדיני המגולח ארך ממש קצת והוא עזב את הג'ל ושיערו התפרע מעט אך נשאר דיי חלק.
"חשבתי שאזהרתי אותך לא לבוא." אמר כריסטיאן,
"באתי לבד. ואני זקוקה לעזרה של אחד מכם." אמרתי ביבשות,
"אנחנו לא עוזרים ליצורים על טבעיים וגם לא לאנושיים- חתמנו איתם הסכם וזה הכול. " לורן הגיב בהחלטיות, -"באת לבד." הוסיף,
"איפה החבר העלוקה שלך?" שאל וכעס האפיל את מחשבותיי.
"באתי לבד אמרתי לכם כבר."
"מה את רוצה?" שאל כריסטיאן בארסיות, ארשת פניו הייתה רגועה אך אגרסיבית מעט.
"אני רוצה שתספרו לי על ברוס, כל פרט הכי קטן שיש לו-" אמרתי אך לורן קטע אותי, "זה ייקח לנו לפחות יום שלם" אמר
"עם תומאס וולנטרין." גמרתי את המשפט והשניים הביטו אחד על השנייה, הם צעדו אל מחוץ למעטה המכשפות והיו קרובים מאוד אליי. התרחקתי כמה פסיעות ולורן החל לספר.

– תומאס –
"וואו, נהיית מכשפה לפני כמה ימים וכבר הצלחת לבצע כשף שאפילו מכשפים בדרגה הגבוהה ביותר אינם מצליחים לבצע." אמרה ג'ין בפליאה,
"תשמעי אחותי, אנחנו נבוא לבקר עוד פעם אבל אנחנו צריכים שתכשפי את השמש שוב." אמרתי במהירות, אין לנו הרבה זמן. "אני.. אני לא יכולה." היא אמרה והעיניים של כולם נפערו.
"על מה את מדברת, ברור שאת יכולה!" אמרתי והתקרבתי אליה,
"אני צריכה מקור קסום חזק מאוד שיעזור לי. אז היה לי ירח מלא, אגרתי את כל כוחותיו ואת הכוחות של אנשי הזאב והשתמשתי בהם בכדי לגרום לשמש שלא לפגוע בכם שוב. אבל המכשפה שביצעה את הלחש שהחזיר את השמש לשרוף אתכם היא לא מכשפה רגילה," אמרה ג'ין, דיברנו בפתח ביתה ולא נראה שהיא התכוונה להזמין אותנו להיכנס.
"מה זאת אומרת?" התעניינה אליס,
"מכשפות רגילות צריכות מקור כוח מסוים שבהם יוכלו להיעזר, המכשפה שביצעה את הלחש ביצעה אותו ביום רגיל לגמרי, שום דבר קסום קרה. זה אומר שהיא לא מכשפה רגילה, יש לה כוחות יותר מועצמים. גם את לא מכשפה רגילה." היא אמרה ולבסוף הצביעה על אליס, היא כיווצה את מצחה.
"ומה זה אומר?" שאלה שוב אליס, ניסתה לשנות מעט את גוף השאלה.
"זה אומר שיש בך יכולות כישוף שונים משלי ומשל כל המכשפים בכל הזמנים. אני צופה לך עתיד מזהיר." היא אמרה במסתוריות, "אני ראיתי את העתיד שלך אליס, אם תשמרי על הדרך שבה את הולכת כרגע העתיד שלך יהיה טוב. אם תקבלי את הלוחם בעל שלושת הכוחות תמצאי את עצמך מחוסלת בשדה קרב לא מוכר."
"ואתה," היא אמרה לכריס והביטה בו, הוא בלע את רוקו וחיכיתי לתור שלי בכדי שתאמר לי מה יקרה לי בעתיד. "בקרוב אתה תעמוד למבחן, מבחן נאמנות דע לעמוד על הדעה שלך ולא לתת לאנשים להוביל אותך."
היא הביטה בי,
"העתיד שלך מר ומצמרר, אני צופה לך מוות אכזרי אך לפני זה עינויים חסרי כל תקדים. אך תיאחז באור שלך, במה שמביא לך את הכוח ותוכל לברוח מהעתיד הנוראי הזה, אם תישאר בדרך שלך כרגע תמצא את עצמך שחוט מול קהל, צורח מכאבים וחברייך נמצאים בקהל הזה." היא אמרה ושערותיי סמרו.
היה עדיף אם היא לא הייתה אומרת דבר.
"עצתי אליכם היא למצוא את המכשפה שביצעה את הלחש ולחסל אותה. רק כך הכישוף יוסר." הוסיפה. היא הביטה בכולנו וכיווצה מעט את עיניה.
"איפה הערפדה?" שאלה, ערפדה? אין לנו ערפדה בחבורה יש לנו רק את..
"איפה הערפדה העליונה?" שאלה והבטנו בה כאילו היא השתגעה, אך כולם ידעו שהיא מדברת על ג'סיקה.
היא עצמה את עיניה ולקחה נשימה עמוקה.
"אוי לא. היא הלכה אל המזדאבים, תמצאו אותה ותצילו אותה לפני שהם יעבירו אותה דרך המעטה ואז הם יוכלו לחסל אותה מבלי לעבור על החוק." היא לקחה מתנשפת במהירות,
"תמסרו לה שאני רוצה לפגוש אותה." אמרה ונעלמה, כולם הביטו זה בזה ונכנסו אל הרכב במהירות. כריס התניע והוא לחץ על דוושת הגז במהירות, האוטו האיץ והתחלנו לנסוע.
"אתם חושבים שהיא דיברה ג'סיקה?" שאלה אליס, חשבתי לעצמי למה היא רוצה בכלל ללכת אליהם? הרי היא כבר הייתה בהלוויה של ברוס ו..
פאק.
"שיט שיט שיט," אמרתי וכריס הביט בי בעודו ממשיך לנסוע "מה קרה?" שאל,
"ג'סיקה הלכה אליהם כי דיי רמזתי לה משהו לגבי המזדאבים." אמרתי בכעס. כעסתי על עצמי. אם משהו יקרה לה אני אמות.

– ג'רמי –
"אדוני, ערפד השד בינתיים עבר את תהליך השינוי לערפד. המדענים שלנו מזריקים לו זה הרגע דם שדי לתוך מערכת הדם. מחר הוא כבר יהיה מוכן לפעולה אם הוא יצליח לשרוד את הדם השדי." אמרה המזכירה שלי, הבטתי במצלמות ולא הסתובבתי לעברה.
"מעולה. תביאו אותו אליי ברגע שהוא מוכן, אם הוא יהיה מוכן." אמרתי ואגרפתי את ידי לאגרוף כמוץ. "אדוני," שמעתי את קולו של ג'ונסון, הסתובבתי לעברם והערפד נוסף היה שם. שכוב בכאבים על רצפת המתכת. התכופפתי אליו והרמתי אותו על הברכיים.
שיערו היה בלונדיני מתולתל והוא היה שרירי, אפילו מאוד. הוא היה חבול בפצעים ויתד מעץ הייתה נעוצה בבטנו. שפתיו היו דקיקות ועיניו כחולות בהירות. פניו היו דיי מסורטטות וחולצתו הייתה חצי קרועה.
"מולי אקסמוניינטו." אמרתי ומבטא הלטינית התגלגל בלשוני, עיניו נשארו כחולות בהירות.
"אתה לא ערפד וינרין." אמרתי והבטתי בג'ונסון ובקלייטו.
"תהרגו אותו." קמתי על רגליי, "חכה אדוני, כדאי שתשמע את זה." אמר קלייטו והסתובבתי לעברם.
"שמי הוא ג'ונתן, אני ערפד האחרון מסוגי. ערפד שחור. קיבלתי יכולות חזקות בהרבה משאר הערפדים או משאר היצורים העל טבעיים. אני בקלות יכול לחסל כרגע את שני העוזרים שלך ולבוא לחסל אותך אבל זה לא העניין שלי. אני השתנתי לערפד לא בגלל שדם של ערפד היה במערכת דם שלי ומתתי, לא, אני נוצרתי. אני יכול לעזור לך לתפוס את המחפש, ג'סיקה היא לא המחפשת." הוא אמר והתרומם על רגליו,
"אז מי כן המחפש?" שאלתי, הוא פלט נחירה והצביע עם ראשו על מסך שבו הוקרן הסלון של האחים וולנטרין, כריס ישב שם לבדו.
"אבל אני רוצה תמורה לזה שאני הולך לעזור לך." הוא אמר וחייך אליי באכזריות.
"היוצרים שלי רוצים את תומאס ואת הנערה, ג'סיקה. לא שאלתי למה, לא אכפת לי גם. העניין הוא שאני אשיג לך את כריס שיהיה לצידך מבלי שתצטרך לאיים עליו ואתה תביא לי את תומאס וג'סיקה." הוא אמר והוא שבר את האזיקים אליהם היה מחובר, הוא הניח את כפות ידיו על יתד מעץ ושלף אותו באיטיות מבטנו ללא שום מבט של כאב.
"עשינו עסק?" שאל והשליך את היתד לצד, הוא העביר את כף ידו קדימה במטרה לכך שנלחץ ידיים.
פלטתי נחירה ולחצתי לו את היד. "ג'סיקה ותומאס יהיו בידיים שלך בקרוב," אמרתי
"אותו דבר לגבי כריס."