בני האלמוות ספר I: המלחמה מתחילה- פרק 5

פרק 5: בן האלמוות – זירו

– נקודת מבט ג'וש –
בעזרתו של טאו הצלחתי, הצלחנו, להבין טוב יותר על זירו ועל העולם הזה שנקלענו אליו. כנראה גם שלא במקרה. התקדמנו ישירות לעבר המקום בו נמצא זירו, טאו יכול היה להריח את דם האלמותי שלו באוויר לפי מה שהוא סיפר לנו.
זה היה מאין בקתה קטנה כזו, מעליה היה שלט שעליו כתוב 'בר הסוחרים' הכניסה הייתה דיי רעועה והמקום היה דיי שומם. יצא לי ולג'ייס ללכת באזור המון פעמים אבל לא יצא לנו לראות את המקום הזה.
אני וג'ייס העפנו מבטים אחד כלפי השני ודיי הסתתרנו מאחוריי גבו של טאו.
"זוכרים מה שאמרתי לכם על אמונה?" שאל מבלי לטרוח להסתובב אלינו כשהוא מדבר, "יאפ" אמר ג'ייס, כמובן שהוא יזרוק את הערה הזו.
"תביטו בשלט שוב." אמר והתקדם לעבר הדלת הרעועה, על השלט היה כתוב הפעם 'בר היצורים'.
הוא פתח את הדלת, יותר בעט בה אבל נזרום.
המבטים נתלשו לעברינו, אני וג'ייס התקדמנו באיטיות, מתפללים שהיצורים שנמצאים שם לא יחסלו אותנו סופית, טוב לפי המראה של ג'ייס היה נראה שהוא חושב כמוני.
מצחו מכווץ ועיניו דיי סגורות.
הוא אף פעם לא מודה שהוא מפחד, הוא תמיד ייתן את כל הסיבות האפשריות לכך שהוא לא מפחד.
האנשים היו נראים דיי כמו אנשים רגילים, ניסיתי להבין מה בדיוק שונה בהם מבני האדם, זאת אומרת אנחנו, זאת אומרת – לא משנה.
ג'ייס לעומת זאת חיפש עם עיניו את זירו, החזרתי את מבטי לעבר הבר ואז ראיתי אותו. הוא ישב על כיסא גבוה עשוי עץ, גבו מופנה כלפינו אך עדיין אפשר היה לזהות אותו.
שאר האנשים המשיכו להתעסק במה שהם לא עושים ואנחנו צעדנו לעברו.
"כמובן שזה אתם.." הוא אמר ולגם לגימה אחרונה מהכוס,
"זירו.." אמר ג'ייס וכיווץ את אצבעותיו לאגרוף כמוץ. אם זירו הוא בן אלמוות אז אגרוף מג'ייס לא יהיה זה שיעצור אותו. אנחנו עדיין לא יודעים לגמרי להפעיל את הכוחות שלנו בכדי להגן על האור, איך טאו רוצה שנחסל עכשיו בן אלמוות כנראה חי כפול חמש מכל תוחלת החיים שלנו?
רואים שלג'ייס זה לא כל כך הפריע. הוא לא כל כך בן אדם של מחשבות, אלא יותר של מעשים.
"ידעתי שתמצאו אותי." הוא אמר והסתובב לעברינו, למרות שהוא בן אלמוות הוא עדיין דיי היה עם ראש מורכן מעט. "וגם ידעתי שהם ימצאו אתכם.." הוא אמר וכיווצתי את עיניי בלא הבנה, לפתע הדלת נפרצה אני וג'ייס הסתובבנו בהפתעה,
אבל לטאו זה לא כל כך עניין.
שלושה שוטרים נכנסנו כולם מפנים את האקדחים השחורים שלהם כלפינו, "הוא בורח.." לחש טאו, אם הוא ירוץ במהירות על טבעית של ערפדים הם ישר יבינו שמשהו לא בסדר, טאו התרחק מאיתנו לאט לאט וכשהיה דיי מרוחק מאיתנו הוא נעלם בריצה על טבעית.
"ג'וש וג'ייס מקרטני אתם עצורים באשמה לרצח המוני, כל דבר שתאמרו ישמש נגדכם בבית המשפט, יש לכם את הזכות לשמור על שתיקה. אם לא תממנו לעצמכם עורך דין המדינה תממן לכם," המפקד שלהם אמר בעוד שהשניים האחרים מתנפלים עלינו, לא הצלחתי לקלוט כל כך את פניו של המפקד.
"יש לכם טעות!" קרא ג'ייס בעוד שאני רואה איך אוזקים אותו ואותי ומצעידים אותנו למחוץ לבר, אל תוך הניידת שלהם.