בניו של השטן- פרק 4

"אתם עד כדי כך משועממים?" רורי התחיל לצחוק. הוא הפסיק כשראה את המבט הרציני שלי.
רין הביט בי בתדהמה. לא הבנתי למה הוא מביט בי ככה. זה לא כאילו אני שולח אותי ואותו אל מותנו.
או שאולי כן?
"האוכל מוכן!" שמענו צעקה מהמטבח.
"אנחנו כבר באים!" צעק רורי בחזרה.
"אמא שלי לא יודעת שום דבר על ציידי השדים, אז אל תגידו בפניה שום דבר," הוא הזהיר אותנו.
הנהנו, כאות שאנו מבינים את דבריו. ראיתי את רין מסמן לי שאנחנו עוד נדבר אחרי זה, ואני חשבתי בליבי אם זה באמת בסדר, ששדים ילמדו בבית ספר לציידי שדים.
האוכל היה לא פחות ממדהים. היו שם כול מיני דברים שאף פעם לא ראיתי לפני כך בגהנה- כול מיני גבינות, קורסונים, ועוד מלא דברים טעימים.
רין אכל את הרוב.
"תודה על הארוחה!" הודה רין לאמא של רורי, וגרר אותי לחדר.
"למה לעזאזל אתה רוצה ללמוד שם?" תקף אותי רין.
"חשבתי שזה יהיה כיף." הסטתי את שיערי הירוק-אדום מפני. עכשיו כשאני חושב על זה, שחור יותר טוב מאדום.
הוא רטן. "תעשה מה שאתה רוצה. אני לא בא."
"למה?" שאלתי. "ממתי אתה בורח? זה לא רין שאני מכיר."
"אני לא רוצה להיהרג!" הוא כמעט צעק.
"אנחנו לא נהרג. אני מבטיח," אמרתי. "אנחנו נוכל להסתיר את הזנב שלנו, ואני איכשהו אסתיר את הטפרים…"
"כן, אבל מה עם ה…" רין התחיל לומר, ואז השתתק.
הלהבות שלו.
איך יכולתי לשכוח? רין עדיין לא יכול לשלוט בהן.
"אני אהיה שם ואעזור לך לשלוט בהן. אוקיי? חוץ מזה, אם משהו ישתבש, תמיד נוכל לחזור לגהנה," אמרתי בקול מרגיע.
אבל… האם באמת נוכל לחזור לגהנה? אני מתכוון, יש כאלה שעברו לאסיה. אבל אף פעם לא שמענו שהם חזרו.
אל תחשוב על זה בנתיים, חשבתי. הכול יהיה בסדר.
"תחשוב על זה בלילה, ונחליט מחר," אמרתי.
הוא הנהן, ונראה רגוע יותר. "אני על המיטה!" הוא אמר.
צחקתי בשקט. כן, זה רין הרגיל.
נאנחתי, נותן לו לישון על המיטה. נשכבתי על המזרון, ואחרי כמה דקות של בהייה בתקרה, נרדמתי.