בניו של השטן- פרק 31

~רינה~
למה בנים חייבים להיות כאלה טיפשים?
רצנו אחרי ונדר, וחלפנו על פני כמה שדים. הם התעלמו מאיתנו, כאילו אנחנו כבר לא אוכל טוב בשבילם. פנינו, והמשכנו לרוץ.
ראינו את ונדר יושב על הרצפה, כמה מטרים מהמקום שבו נלחמו בשדים. הם התעלמו ממנו כמו שהתעלמו מאיתנו.
"ונדר! איפה ז'אק?" צעקתי. רק כעבור כמה שניות שמתי לב לגופה חסרת הראש של ז'אק.
באותו הרגע, רציתי להקיא. למרות שהייתי ערפדה, והייתי רגילה לדם, המראה הזה של ז'אק חסר הראש גרם לי לבחילה. לכן עשיתי מה שכול אחד היה עושה- רצתי אחורה, והקאתי על השיחים.
זו הייתה תחושה מוזרה- כאילו כול מה שקרה ביומיים האחרונים יוצא החוצה עם הקיא. זה היה מגעיל, אבל המראה של הגופה רק גרם לי לכאב בטן. ניסיתי להירגע, אבל מתברר שאני צריכה יותר מכמה נשימות עמוקות.
חלפו כמה שניות עד שקלטתי שאני בוכה, ושמישהו הסיט את שיערי מפניי. הסתובבתי בהפתעה, והעיניים הכחולות של רין השיבו לי מבט בחזרה.
"את בסדר?" הוא שאל בדאגה. הוא נראה בדיוק כמו ביום הראשון- שיער שחור כליל, עיניים כחולות ומלאות התרגשות (בשונה מאחיו), והתיק מאחוריו. ההבדל היחיד היה הזנב.
'הוא שד,' הזכרתי לעצמי. 'ברור שיהיה לו זנב.'
"כן, ברור. פשוט… אחרי כול מה שקרה…" אפילו לא יכולתי להגיד את זה במילים.
הוא התיישב לידי, וחייך. "אל תדאגי, יהיה בסדר."
הבטתי בו לכמה שניות. הוא המשיך לחייך, ובאמת נראה כאילו הוא מאמין במה שאמר.
ואז פרצתי בצחוק.
הוא הביט בי במבט מבולבל. "אמרתי משהו…?"
הנדתי בראשי, אבל עדיין המשכתי לצחוק. "לא, זה פשוט… אתה באמת חושב שמשהו יסתדר לנו, עם כול השדים האלו שמתרוצצים, ורוצחים אנשים?"
קולי נשבר בשתי המילים האחרונות. ז'אק… איך נצליח לעשות משהו בלי הידע שלו? הוא היה המנוסה מכולנו, והמיומן ביותר. השפלתי את מבטי אל הקרקע, וחיכיתי לרין שישבור את הדממה.
אבל הוא לא ענה.
המשכנו לשבת שם, אבל אחרי רגעים ספורים זה כבר נמאס. נעמדתי, הברשתי שיערי עם ידיי, ונשמתי עמוק.
רין עשה את אותו הדבר, ועד מהרה כבר הלכנו אל השאר. הוקל לי כשראיתי שבעה אנשים עומדים ליד השער, כולם איכשהו בסדר. זיהיתי את שיערה הג'ינג'י של קייטלי, ואת שיערו הירוק של איזמו.
רגע… שבעה אנשים?