בניו של השטן- פרק 26 חלק ב'

"אתה צריך להחליט, איזמו. אתה רוצה שאבא יסלח לך, או שלא?"
התשובה הייתה ברורה- לא רציתי שאבא יעניש אותי. אפילו שלא פגשתי אותו, איך אפשר שלא לפחד מהשטן, אפילו אם הוא אבא שלך?
אבל… משהו עצר אותי. איכשהו, זו לא נראתה הבחירה הנכונה.
חשבתי על רין, ועל כמה שהוא יהיה עצוב אם אני אעזוב. אני הרי לא אוכל לקחת אותו איתי- אחרי הפעם הקודמת, אני מעדיף שהוא לא יראה את זה. וגם נזכרתי בפנים העצובות של קייטלי לפני שהיא עזבה את החדר, ועל רורי, שאירח אותי ואת רין בביתו.
למרות שממש לא רציתי שאבא יעניש אותי, גם לא רציתי לבגוד בכולם. אפילו אם רק לפני יומיים פגשתי אותם.
"אז…?" שאל אותי אחי הגדול, אדמונד.
חלפו כמה שניות, שבהם חשבתי איך לענות. לבסוף עלה לי רעיון, ולמרות שהוא היה ממש טיפשי וחסר סיכויי הצלחה, לא היה לי משהו אחר לעשות.
"אני צריך עוד כמה שניות כדי לחשוב על זה… אבל בנתיים, יש לך אקדח מיותר? אני לא חושב ששלי יחזיק מעמד עוד הרבה זמן," אמרתי.
הוא הביט בי בהתחלה בחשדנות, אבל אז משך בכתפיו. "יש לי כמה, רק תבחר."
הוא פתח מגירה כולשהי בשולחנו, ושם היו כול כך הרבה נשקים- פיגיונות, אקדחים, רעלים שונים, ועוד הרבה דברים שלא זיהיתי. לקחתי שני אקדחים זהים. הם הרגישו ממש מאוזנים בכפות ידיי.
נשמתי עמוק. אין שום סיכוי שאני אצליח.
אבל בכול זאת כיוונתי את שני האקדחים לראשו של המנהל, ויריתי כמה פעמים. הוא נראה המום, אבל לא משנה כמה פעמים יריתי בו, הוא לא נפל כמו שרציתי.
ואז התוכנית שלי נכשלה לחלוטין- הוא נעלם, והופיע לידי באותה השנייה. הוא זרק אותי על חלון המרפסת, והזכוכיות פצעו את גבי בהרבה מאוד מקומות. לאחר שנייה נוספת, הוא הופיע שוב לידי, ותפס לי בצוואר.
שליט זמן ארור.
"אז אני מניח שזה לא," הוא אמר. "אני די מאוכזב איזמו- חשבתי שאתה תדע מה הבחירה הנכונה."
"לך לעזאזל," אמרתי לו. הוא החתיל לחנוק אותי, ואני די התחלתי לפחד מהגובה של המרפסת.
הנשימות שלי התחילו להיות קצרות יותר ויותר, והחיוך שלו רק גדל. אחזתי חזק באקדחים שלי, כי אם אני אשרוד, אני לגמרי לא הולך להיות לא חמוש.
והדבר האחרון שראיתי לפני שהוא זרק אותי מעבר למרפסת היה את חיוכו המרושע.