בניו של השטן- פרק 26 חלק א'

תסתום. פשוט, תסתום.
המנהל חייך אלי חיוך שהיה אמור להיות חמים, אבל היה קר כקרח. כולם הביטו בי בהפתעה, ואחרי כמה שניות, גם ברין.
"אתם… שדים?" שאלה קייטלי בקול המום. כאב לי להסתכל עליה- המבט הפגוע שהיה על פניה, והעיניים העצובות שלה. לא הבנתי למה היא כול כך עצובה, אבל החלטתי לא להתעסק בזה עכשיו.
יש לי דאגות גדולות יותר.
"אתה תהיה בסדר?" שאל רין בלחש כשעבר לידי.
הנהנתי, ולא הסטתי את מבטי מהמנהל. כמה ששנאתי אותו.
עמדנו במשך כמה שניות בשקט אחרי שכולם יצאו מהחדר. החיוך שלו נעלם, והמבט שלו היה קשה.
"עזבת את החובות שלך בגהנה, איזמו," הוא אמר.
אוח, ידעתי שהוא יתחיל לדבר איתי על זה.
הוא נאנח בשקט, והתיישב על השולחן. הזנב שלו היה כרוך סביב רגלו, ושיערו השחור בלט על רקע עורו החיוור.
אדמונד, המלך השני של גהנה, שליט הזמן והמרחב. לא ידעתי שהוא הפך למנהל בית ספר.
"אבא מתחיל לכעוס, אתה יודע," הוא אמר לפתע, וחייך ברשעות.
פערתי את עיניי כששמעתי זאת. אז הוא גילה, כמובן… ידעתי שאני לא אוכל להחביא את העובדה הזו לנצח, אבל ידעתי שכשהוא יגלה את זה, אני אסבול.
"אתה עדיין יכול לשנות את זה," הוא אמר. "יש לך עכשיו הזדמנות."
הבטתי על חלון המרפסת, מביט בשדים שהסתובבו בבית הספר, והתלמידים המתים שהיו פזורים על הרצפה.
"זה קשור לזה?" שאלתי, והצבעתי על החלון. "מה אתם מנסים לעשות?"
הוא נאנח. "אנחנו מנסים להעיר את אבא."
הבטתי בו בהפתעה. להעיר את אבא? להעיר את השטן?
"איך?" שאלתי בבילבול. הדרך היחידה היא לפתוח את שער גהנה, אבל אחרי הכישלון בפעם הקודמת…
"זה בדיוק זה," הוא אמר, כקורא את מחשבותיי. "אנחנו מנסים לפתוח את שער גהנה."
התיישבתי על הרצפה הקרה. הכול היה מבולגן מידי, יותר מידי… לא הגיוני. כול כך הרבה שאלות, כול כך מעט תשובות. הרגשתי שאני יכול להתפוצץ.
"אני יודע שזה די קשה לך, אחרי מה שקרה בפעם הקודמת… אבל אתה רוצה שאבא יסלח לך?"
אפילו לזה לא ידעתי מה לענות. כבר לא ידעתי מה אני רוצה.