בניו של השטן- פרק 25

~איזמו~
לא ממש עיניין אותי מה היה התנאי. גם לא ממש עיניין אותי מה קורה באסייה. הדבר היחיד שרציתי לדעת היה אם השדים אחרינו או לא.
המנהל חייך, ונשען על גב הכיסא. הוא נראה לי מוכר, באיזשהי דרך מוזרה. הכרתי את רוב השדים בגהנה- אבל אם הוא עבר לאסייה, ונשאר כאן הרבה זמן, רוב הסיכויים שאף פעם לא פגשתי אותו.
"כפי שאתם יודעים, גהנה ואסייה הם עולמות מקבילים זה לזה. ישנו מעבר בין העולמות האלו- אבל הוא לא יציב, והוא נפתח אחת לכמה שנים במשך לכמה דקות ספורות. באותו הרגע, שדים יכולים לעבור לאסייה, ובני אדם לגהנה. אבל מרגע שעברתם, אתם לא יכולים לחזור."
הוא העיף מבט בי וברין לשנייה, ואז הפנה את מבטו בחזרה אל כולם. חשבתי שאני עומד לקרוס. הבטתי לרין שאנחנו נחזור לגהנה, ושהכול יהיה בסדר. אבל המצב היה רחוק מלהיות בסדר.
"על אסייה כולה אף אחד לא שולט, אבל זה לא כול כך נכון לגבי גהנה. השטן, הישות החזקה ביותר ביקום, ומלכי גהנה- אלה השדים אשר שולטים בגהנה. האיש שראיתם קודם הוא המלך הרביעי של גהנה, שליט האוויר, פמיס." הוא הפסיק לכמה רגעים, בשביל לקום להפנות את מבטו אל המרפסת. שיגע אותי שאני לא מצליח להיזכר מי זה.
"עד כאן זה ברור. אבל למה השדים התקיפו את אסייה?" שאל ז'אק.
למרות שהוא היה עם הגב אלינו, ידעתי שהמנהל מחייך. "אסייה וגהנה הם עולמות מקבילים. לכן, כול מה שקורה לאסייה, קורה לגהנה, וההפך. ואלו לא היו השדים שהתקיפו את אסייה ראשונים."
הבטתי בו בבילבול, כמו כולם. אז… הרצח הסדרתי לא נגרם ע"י השדים? אז ע"י מי?
"לא ענית כמעט על שום שאלה שלנו," אמרה לפתע קייטלי. היא הייתה ממש חיוורת, והיד שלה נראתה ממש גרוע.
המנהל הסתובב, והביט בה. כשהבחין ביד השבורה שלה, הוא התחיל למלמל משהו לשתי שניות. להפתעם כולם, הדם הפסיק לנזול והצבע שב אליה. היד שלה כבר לא נראתה שבורה, אלא בדיוק כמו שהיא הייתה ממקודם.
"השאלות שלכם, הה…" הוא מלמל לעצמו. "אפשר משהו יותר ספציפי?"
"מי אחראי לכול זה?" שאל רורי.
"בעיקרון, אלא בני האנוש שאחראיים לזה," הוא אמר בשיעשוע.
ואז נפל לי האסימון. האיש הזה… זה בכלל אפשרי?
ברגע שהוא ראה שקלטתי את זהותו, הוא חייך.
"עכשיו נעבור לתנאי שלי," הוא אמר.
"אבל עוד לא ענית-" התחילה רינה, אבל המנהל קטע אותה.
"אני רוצה לדבר עם איזמו," הוא אמר. "בפרטיות."
"בשביל מה?" שאל ונדר.
לא. בבקשה, אל תגיד כלום.
"אני רוצה לדבר עם האח הקטן שלי."
ברור שהוא היה חייב לדבר.