בניו של השטן- פרק 19

~רורי~
בואו נגיד שאיזמו הוא שקרן לא רע.
הוא לא הביא אקדח- הוא פשוט לקח אותו מבנאדם מת. את השדים הוא חיסל בשתי מכות בודדות.
למרות שאני ממש חיבבתי אותו ואת רין, הרגשתי גם רגשות אשם. אם הם יעזבו אותנו ויצטרפו אל השדים, אני אהיה אשם על זה שלא סיפרתי לאף אחד שהם שדים.
"אנחנו צריכים ללכת לחפש את כולם," אמרה קייטלי. היא שיחקה בפיגיון שלה בהיסח הדעת, ונשענה על הקיר. היא נראתה גרוע, עורה חיוור, והגבס המאולתר שלה היה אדום מדם. אבל למרות זאת היא עמדה, מבטה אדיש כמו תמיד.
'היא ואיזמו ממש מתאימים,' חשבתי לפתע. 'שני פרצופים אדישים.'
"אני בעד," אמר ונדר. גם הוא לא נראה וואו- שיערו הלבן היה מלוכלך מדם, ובאפלה הוא נראה כמו רוח רפאים.
"אתם יכולים לעמוד?" שאל איזמו.
קייטלי גילגלה את עיניה וגיכחה. "אתה עיוור או משהו?"
לפתע היא התקפלה, וקרסה על הרצפה. הפעם זה היה תורו של איזמו לגחך.
"לא נראה שאת עומדת כרגע."
היא שלחה אליו מבט כועס. "חה, חה."
אפילו אני לא יכולתי שלא לגחך. אבל למרות שחייכתי, הייתה לי הרגשה רעה, כאילו משהו גרוע יותר מהשדים האלו יופיע.
וזו הסיבה שצעקתי בהפתעה כששמעתי רעש מהמסדרון.
איזמו הרים את האקדח שלו, וקייטלי התרוממה ושלפה את הפיגיון שלה.
אבל אלו היו רק רין ורינה. רינה נראתה כועסת, אבל בניגוד אליה, רין נראה מאושר. "זה נראה כאילו עבר פה טורנדו!" הוא אמר.
"איפה רייק, מיסה וז'אק?" שאלתי במהירות. זה לא שלא שמחתי לראות שהם בסדר, אבל הם לא היו היחידים שדאגנו להם.
הוא משך בכתפיו. "איפשהו מאחורינו," הוא ענה בקלילות.
משום מה התחושה הרעה גברה רק בגלל המשפט הזה.
"מה קרה לכם?" שאלה רינה כשהבחינה בקיר המרוסק ובקייטלי וונדר.
"שד, בום, ואז עוד שד," תמצתתי. היא הנהנה, כמבינה משהו מדבריי.
"ומה קרה לכם?"
"שד, בום, ואז רין ברח והלכתי אחריו."
כולנו צחקנו. צחוק קליל ומשוחרר, ולגע אחד הצלחתי לשכוח כול מה שקרה בשעות האחרונות.
עכשיו כשאני חושב על זה, זה היה הצחוק האחרון שלנו לפני שסוף העולם התחיל.