בניו של השטן- פרק 12

"מצטער על האיחור," ז'אק נכנס בסערה לכיתה, ושם את ספריו על השולחן. הוא לא נראה כמו אתמול- עליז ומחייך. הוא נראה נסער וקודר, ולא יכולתי להאשים אותו. המוות של קמיל השפיע גם עלי.
"היום אנחנו נלמ-" הוא התחיל את המשפט, אך ונדר קטע את דבריו.
"מה קרה אתמול?" הוא אתרומם מכסאו, ונעץ מבט קשוח בז'אק.
"אסור לי להגיד לכם," אמר ז'אק בעצב.
"זה קשור לגופה התלויה?" שאלתי, מבלי להרים את מבטי מהשולחן.
הוא נעצר לכמה שניות, כנראה כדי לחשוב האם לענות לי או לא. לבסוף הוא אמר, "כן, זה קשור לגופה."
הרגשתי איך הדמעות מופיעות. לא, אסור לי לבכות. לא כאן, ולא עכשיו.
"אז מה קרה?" שאל רייק. "למה נראית כול כך מפוחד כשעזבת את הכיתה אתמול?"
כמעט ולא הקשבתי לרצף השאלות שנשאלו, וחשבתי על דבר אחד.
אני ממש מתגעגעת לקמיל.
"אסור לכם לדבר על זה מחוץ לכיתה," אמר ז'אק. "אחרת יענישו אותי."
הזדקפתי. סוף סוף אני אוכל לקבל תשובות לאינסוף השאלות שהיו במוחי.
"זה לא הרצח הראשון שהתבצע. לפני הרצח הזה, התבצעו עוד שלושה רציחות דומות- הגופה נתלתה הפוך על עמוד חשמל, ולא היה בה שום טיפת דם כשהיא נמצאה. אין שום קשר בין הקורבנות, וזו גם הפעם הראשונה שאנחנו מתמודדים עם משהו כזה," הוא אמר.
"אתם בטוחים שזה שד?" שאלה רינה.
"אנחנו לא כול כך בטוחים לגבי זה, זה יכול להיות גם רוצח סדרתי שאוהב להעמיד פנים שהוא ערפד." לפתע הוא הזדקף, ומבטו היה מבולבל.
"מה לעז-"
החלונות נפתחו בבת אחת, ורוח חזקה העיפה דפים וחפצים. המנורות התנפצו, והשתרר חושך מוחלט. חיכיתי שהעיניים שלי יסתגלו לחושך, והזמן הזה נראה כמו נצח.
זה היה כול כך פתאומי, שהייתי צריכה לעצור ולסדר את המחשבות שלי. חשבתי שיהיו לי כמה דקות בשביל זה, שהגרוע מכול היה מאחורינו.
טעיתי. והטעות הזאת כמעט הרגה אותי.