בן 13 ועדיין חי- פרק 1- הפולש

הייתה לי רק דקה אחת להשלים את הפאזל אחרת כל העולם יושמד. עוד חלק חיברתי לעוד חלק אבל היו קטעים שנתקעתי בהם, והזיעה שלי נטפה על חלקי הפאזל שנהיו כבר רטובים.
אבל, בואו נלך כמה ימים לאחור:
שלום, אני פרנק, ואני ילד בן 13. אני מאוד אוהב צילום. לצלם ולראות אנשים מצלמים, ושמצלמים אותי. יש לי שיער חום, אני בגובה 1.62, ואני אוהב מאוד את חולצת הנמר הכתומה שלי, ואני נוהג ללבוש אותה לעיתים קרובות.
ביום שלישי, בחטיבת מיידלסון, השיעור הראשון היה ספורט, והמורה לספורט הוא מורה קשוח.
"30 שכיבות סמיכה חימום! מהר! מהר!" הוא צרח עליי ועל כל הכיתה שלי בתוך אולם הספורט.
לפתע, באמצע השיעור הבחנתי בדוב פנדה שעבר את כל האולם ואף אחד לא ראה אותו.
הדוב הסתכל עליי בעיניו שהיו מוקפות בעיגולים שחורים.
הוצאתי במהירות מצלמה שתמיד נמצאת לי בכיס החולצה וצלמתי במהירות את הדוב, אבל הפלאש מהצילום הבהיל אותו והוא ברח ונעלם.
"פרנק? מה צילמת?" שאל אותי אחד הילדים מהכיתה שעמד ממש מולי
"אני?" שאלתי "לא ראית את דוב הפנדה הענקי?"
"דוב? פנדה? באמצע אולם ספורט? איך דוב פנדה הגיע לאולם ספורט? אני חושב שכדאי שתשתה כוס מים ותירגע. אולי התעייפת מהשיעור ספורט".
הוצאתי את המצלמה והראתי לו את הצילום שצילמתי בתור הוכחה.
"מה זה?" הוא שאל "מה, צילמת אולם ריק? זה הקטע עכשיו?" שאל והלך.
הופתעתי והסתכלתי שוב פעם על הצילום. חד וברור, כך ראיתי במו עיניי את דוב הפנדה מסתכל ישירות על עדשת המצלמה.
משהו קרה, אז הבנתי. אני רואה משהו שאחרים לא רואים.
כשנגמר שיעור הספורט, וכולם יצאו מאולם הספורט ואני יצאתי אחרון, מישהו תפס בפה שלי ומשך אותי לאחור. אל מאחורי אולם הספורט ומיד אחר כך עזב את פי.
מולי עמד דוב הפנדה שסימן לי עם הידיים להירגע, אבל בכל זאת לא נרגעתי, וניסיתי לרוץ חזרה לכיתה, אבל הוא עצר בעדי.
"תירגע עכשיו, פרנק" אמר דוב הפנדה
"אתה מדבר!? אלה שטויות! דובי פנדה בכלל לא מדברים! זה לא הגיוני!" צחקתי אבל גם קצת הייתי מבוהל בתוך תוכי
"לא כל הדברים בעולם שלנו הגיוניים, פשוט אף בן אדם נורמלי יודע על הדברים האלה" אמר "רק קוסמים ומכשפים וגם הטרולים"
"אין קוסמים, או מכשפים, או טרולים!" צרחתי
"יש! הם פשוט מתחבאים! מסתתרים מעיניהם של בני האדם!" אמר דוב הפנדה "דרך אגב, שמי הוא באדי"
"אוקיי באדי, נגיד וכל זה אמתי, למה אני לא יכול לחזור לכיתה? למה עכשיו גילית לי את כל זה? שקוסמים קיימים?" שאלתי את דוב הפנדה המדבר והפרוותי
"בגלל שהמועצה בחרה בך. אתה זה שתוכל להציל את כל העולם. רק אם תגיד כן" אמר באדי
"לא" אמרתי והלכתי חזרה לכיתה אבל באדי מנע בעדי
"אתה בטוח שאתה לא רוצה? זה יכול להיות מהנה, וזה ממש מגניב. תפגוש קוסמים ויצורים מוזרים ואפילו את המועצה הגדולה" אמר באדי
"אוקיי. נגיד ואני אומר כן, מה אני צריך לעשות עכשיו?" שאלתי בסקרנות ובאדי ליטף את שערי החום
"קודם כל ניקח אותך למועצה, שיעשו לך מבחן".

*

באדי לקח אותי לסמטה אחת מסתורית ושקטה, וכשעברנו ברחובות קצת הומים, זה היה מוזר איך שהאנשים הסתכלו עליי, נעצו בי מבטים מוזרים.
כשנכנסנו לסמטה השקטה שהיו בה רק כמה פחי אשפה וזבל זרוק קצת על הרצפה.
"למה הובלת אותי עד לכאן?" שאלתי
"כאן נמצא המעבר הסודי למקום הכי נעלה שלפחות אני מכיר: בית המועצה" אמר באדי "ובגלל שהוא כל כך נעלה, אז צריך לוודא ואחר כך עוד פעם לוודא שאף אחד לא מציץ ולא מסתכל" אמר "תבדוק. אני בינתיים אפתח את השער"
"שער?" הופתעתי והסתובבתי בזמן שבאדי התעסק במשהו בפחי האשפה. הלכתי לכיוון הכניסה של הסמטה ושמרתי עליה. שאף אחד לא יציץ על באדי פותח את ה"שער".
"זהו" אמר באדי ונשף מרוב הקלה "עברתי סוף סוף את כל שלבי האבטחה. עכשיו השער ייפתח" אמר ולחץ על כפתור אדום שהסתתר בתוך אחד מפחי האשפה שבכלל לא היה פח אשפה, ובתוכו היו כל מיני מכונות. כנראה אלה שלבי האבטחה שעבר באדי.
לאחר שבאדי לחץ על הכפתור כל פחי האשפה נעלמו מתחת לאדמה ומולנו עמד שער ומאחוריו עמד בית ענק כמו בית משפט, ואליו מוביל שביל וסביבו מתרוצצים יצורים משונים.
"מהר" אמר באדי ופתח את השער "תיכנס" ונכנסתי דרך השער אל תוך הרחבה של בית המועצה ואחריי באדי, ואז הוא לחץ על כפתור שהיה דבוק לשער וכשהוא לחץ עליו כל הרחבה נפלה למטה.
"מה קרה?" שאלתי
"בהתחלה כל בית המועצה עלה למעלה והסמטה ירדה למטה ואז כשנכנסנו אז החזרתי את הסמטה למעלה ואת בית המועצה למטה" הסביר באדי הסבר קצת מסובך אבל מובן.
שנינו הלכנו על השביל לכיוון הבית הלבן מלא החלונות ובעל כיפה מרשימה וגבוהה. משני צדדיו של השביל היה המון דשא ועליו יצורים כמו חלזונות אנושיים, אנשים שהם חצי סוס חצי בן אדם, או חצי שור חצי בן אדם, אפילו חצי צפרדע חצי בן אדם.
המשכנו ללכת על השביל המרוצף אבנים לבנות לכיוון בית המועצה הענק והגענו אל דלת הכניסה.
שנינו נכנסנו ולא עברו כמה שניות מאז שנכנסנו ובכל האזור נשמעה אזעקה רועשת ואור אדום מילא את כל האזור.
קול של כריזה נשמע והוא אמר:" אזעקה! אזעקה! טרול נכנס אל תוך אזור בית המועצה! אזעקה! אזעקה! כל שוטרי האזור נא לגשת אל השער הראשי משם ייצא תדרוך! אזעקה!"
"מה קרה?" שאלתי בלחץ את באדי שגם נראה לחוץ מאוד
"כנראה טרול פלש אל תוך האזור! זה מאוד מסוכן! האזור אמור להיות נקי מיצורים כמו טרולים. זה יכול לעשות הרבה בלגן ויכול להיות מאוד מסוכן. מאוד מאוד מסוכן!" אמר באדי
"כל האנשים שנמצאים באזור של בית המועצה, או בדשא, נא לגשת לשער הראשי!" קרא הקול של הכריזה "נא לגשת לשער הראשי כולם לבדיקה מקצועית של שוטרי האזור!".