בן האדרת פרק א': המשימה

הוא הילך ברחוב האפלולי, טללי הערפל העידו על עונת הסתיו העכשווית. השעה הייתה מאוחרת אפילו מדליק הלפידים כבר ישן. האור היחידי שניגלה לעין היה הקסם הכתום שכיסה את ידו הימינית. הוא התנשף כבר את כל העיר הוא עבר בהליכתו המהירה והעקבית, החרב שהייתה בנדנה לא הקלה עליו. החרב הזו היית אצלו מאז שהאדרת מצא אותו, בהיותו בן 11. 13 שנה עברו מאז וכבר האדרת שמצא אותו נפטר וירש אותו אדרת חדש. ברדסו הכתום התנפנף ברוח ונדן החרב היטלטל וגרם לחגורת העור לזוז בצורה די מעצבנת על מכנסיו. הוא הגיע ליעדו שהיה מתחת ללפיד כבוי, שלושה אנשים לבושים כמותו כבר היו שם.
"מדוע אנחנו כאן?" הוא שאל.
"האדרת ביקש שנבוא לכאן כי הוא הטיל עלינו משימה" ענה לו הבלונדיני.
"איזו משימה?" שאל אותו הג'ינג'י.
הבלונדיני הסתכל בעיניו התכולות על בן האדרת שהגיע עכשיו וענה "מצאו עוד בן אדרת הבעיה היא שהוא בנו של ג'אורוס"
ג'אורוס היה אדם עשיר אבל מושחת שתמך באויביהם המושבעים של בני האדרת איגוד המכשפים "גאראבונסיאס" משעבדי הדרקונים.
"איך אתה יכול לשכנע אותו להצטרף אלינו?" שאל ההוא עם השיער החום שהיה נמוך מכולם בשל גילו.
בן האדרת שאיחר היה בגובה 1.78 בעל שיער שטני-אפרפר ולו התשובה הייתה ברורה מאוד "אם הוא בן אדרת הוא יצטרף אלינו בלי לחשוב פעמיים או ששמי אינו אומל הבעיה תהיה איך נעביר אותו מתחת ידו של אביו"
"רעיונות?" שאל הבלונדיני ששמו סנדן.
"לא" ענה בפסימיות בעל השיער החום ששמו שגמב
"אני אומר…" אמר הג'ינג'י ששמו לג'לם "בוא נראה עם מה יש לנו עסק ואז נחליט מה לעשות"
"מתקבל" ענה סנדן "בואו אחרי".
הם הלכו לכיוון ממנו אומל הגיע קילומטר בערך ונעצרו מול אחוזה רחבת ידיים מוקפת בגדר עשויה מתכת מבריקה שחלקים ממנה נבזזו. מאחורי הגדר היה דשא צהבהב ורטוב מעט שהעיד כי עד כה ירדו גשמים מועטים. האחוזה עצמה הייתה נראית אפורה ומשעממת מבחוץ לפחות. שערי פלדה מצוחצחים שבאמצעם הייתה מוטבעת האות "G" עמדו נעולים בשרשרת ברזל חלודה ופנו לכיוון הרחוב הראשי
"אין ברירה" אמר אומל בעודו מנפץ את השרשרת ברעש שקט בעזרת שביב אנרגיה כתום.
ארבעת בני האדרת נכנסו מבעד לשערים כשבליבם ההחלטה לבצע את רצון האדרת…