במרחק נגיעה

פרק 1 : "אני במרחק שיחה ממך אהיה שם כדי להציל את היום " אני מזמזמת את השיר שהפך לאהוב עליי בזמן האחרון וחושבת כמה ערבים פנויים כמו זה כבר יש לי ?אני יכולה לספור אותם על יד אחת ועדיין עד שקיבלתי אחד השתפנתי ,השתפנתי ולא נסעתי לבקר את אימי אני שונאת לשקר לה ,אני שונאת לראות את השמחה בעניים שלה בעודה מאמינה שביתה השתלבה בעולם בני האנוש והמשרה שלה חשובה למען האמת אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה לא שיקרתי לה …אני כל כך עמוק בזה ,אני מתבוננת על היער העצום לפניי צבוע בצבעי שקיעה אדמדמים וזהובים צמרות העצים נעות ברוח הקלילה והחמימה ורחש פסיעות הרגליים מאחוריי גבי גורם לי לזקור את ראשי דין עושה את דרכה אל מקום מושבי ואני לא יודעת אם אני שומחת או מעוצבנת מזה שחברתי הטובה ביותר יצאה אחריי לא בא לי להדביק אותה במצב רוח המוזר שלי ,מה קורה ?ערב דיכאוני כזה ?היא שואלת בלי הקדמות מיותרות כרגיל קוראת אותי כמו ספר פתוח אני מנסה להתעלם אבל נשברת ועונה לה בשאלה משלי ,למה לא נסעת הביתה ?מאותה הסיבה שאת לא נסעת אחותי …אמא שלי חופרת על איזה בן של החברה שלה שסיים בדיוק את ההתמחות שלו ברפואה כולו חליפות ועניבות היא מעקמת את פניה ואפה נחרש קמטים קטנטנים אני אוהבת כשהיא עושה את זה ,זה מזכיר לי את הילדות שלנו יחד ,היא מחכה לתגובה כלשהי ממני אז אני ממלמלת נכון מה לנו ולעניבות נשבעת לך אין לי מושג איך קושרים אחת אפילו הלוואי שאמא שלי הייתה חופרת על מישהו דין ..להפך היא כולה תמיכה ורגשנות כשאני מגיעה וזה גומר אותי אמרתי לה שיש לנו איזה פרוייקט חשוב בעבודה שעליי להכין ליום שני ובגלל זה לא אגיע אני עדיין לא מאמינה שאדריאן הצליח לזייף כל כך טוב מקום עבודה בחברת הייטק ,ממממ… זו התשובה היחידה שאני מקבלת ככה דין הדבר הכי טוב שיכלתי לבקש כמו נפש תאומה שלי ,היא אף פעם לא שואלת דברים מיותרים היא לא צריכה היא מכירה אותי טוב מידי והיא אף פעם לא שופטת לא משנה אם היא מסכימה איתי או לא ,דין תיארת לעצמך פעם חיים נורמאלים בתוך החברה האנושית ?היא מזכה אותי בגבה שחורה מעוצבת להפליא ומורמת מעלה ,ברור שחשבתי יש לי אותם..לנו יש אותם איך בדיוק ?? אני מתבלבלת את יודעת הבילויים שלנו בפאב של ג'ו בשעות הלילה הקטנות יש שם הרבה יותר אנושיים ממה שנדמה לך …,זה לא ניקרא להשתלב בחברה אני נאנחת התכוונתי לעבודה אחרת ,מועדונים ,בגדים,איפור ,לימודים בקולג' כל מה שבנות נורמאליות בגיל שלנו חושבות עליו … היא מכחכחת בגרונה זה מסקרן מידי פעם אבל ככל שאני חושבת על זה יותר ויותר זה משעמם אותי בטרוף יש משהו בדבריה אני מסכימה אני פשוט חושבת אני משמיעה באוזניה את חששותיי בפעם המליון בערך עד מתי נכאל להיות כאן ?לחיות ככה .. בלי שהמשפחה תדע ..,אני יודעת שלפעמים זה חנוק היא מניחה את ידה על ידי כל יום מביא איתו עוד רוע,עוד צייד,עוד הרג… וזה אף פעם לא ניגמר אבל עם זה תלויי בנו נכאל להישאר לתמיד את יודעת את זה ,תמיד נשמע ארוך מידי דין…ובכלל למה כל יום חייב להיות כזה ,זה טבעו של עולם התשובה שלה רק גורמת לי להמשיך לשאול שאלות שהתשובות עליהן לא סגורות ,למה לרצוח ?למה להתעלל?אני מתעקשת אני לא יודעת סונג חלקם פשוט חולים חלקם נולדים אל תוך השנאה הזו ,או אני קופצת זו בדיוק השאלה מאמי את היית מסוגלת לשנוא מישהו מבלי להכיר אותו עזבי.. את בכלל יכולה לשנוא ??את לא שונאת את הנמיאס ?היא משיבה לי באותו מטבע שאלה תחת שאלה ואני מתקשה לרגע לנסח את תשובתי כראוי בזמן שהיא מוציאה סיגריה מציתה ומעבירה לי אני נוטלת אותה ועונה אני שונאת אותם דין כי הם רוצחים אותנו ואת בניי האנוש אבל על מה הם שונאים ?דין שואפת מהסיגריה שלה אני חושבת שהם בעצמם כבר לא יודעים ככה הם מתחנכים הדורות הצעירים במיוחד .. כשכל אחת מאיתנו חושבת אנחנו מסיימות לעשן בשקט ,דין קמה ומושיטה לי יד ובנימה זו בואי נלך לישון יש יום עמוס מחר החבר'ה של התגבור צריכים להגיע ועוד מישהי חדשה מצטרפת לצוות ספרי לי על זה אני שולחת אליה חיוך איידן קדח לי במח כל היום שמחר סוף סוף תגיע מישהי חדשה ,נו איך לא צוחקת דין דון ג'ואן שלנו הוא בטח כבר מפנטז באיזו פוזה הוא הולך לדפוק אותה אנחנו עולות את שלושת מדרגות הענק אל תוך המבנה שמשמש לנו כבית בשש השנים האחרונות.