במרחק נגיעה פרק 2

בעודי שוכבת במיטתי ושומעת את נשימותיה הרכות של דין בחדר לידי בהיתי בתקרה הלבנה וניזכרתי איך הגענו הנה :היינו ממש אחריי סיום הלימודים מאושרות להשתחרר מהדבר הזה שכינינו "בית סוהר" חסרות דאגות עדיין בשמלות הנשף ליפסטיק מרוח והמון מצב רוח עשינו את דרכינו לאפטר פארטי במועדון ה"vu" שנחשב להכי שווה בעיירה בה גדלנו כל כך התרגשנו זו הייתה היציאה הכי בוגרת שלנו שתינו המון רקדנו עוד יותר וצחקנו על כל דבר,מי בכלל יכל לדמיין לעצמו אז שיבוא יום ונתגעגע לימי בית הספר ?! ,כשהרגשתי שראשי סחרחר והעקב לוחץ יותר מידי ושאני חייבת אויר צח שלא מהול בעשן סיגריות ועוד כמה דברים סימנתי בראשי לדין ועוד כמה מחברותיי שאני יוצאת לרגע עשיתי את דרכי אל חניית החצץ בכניסה האחורית של המועדון ומשם אל כר הדשא שניראה מזמין במיוחד שמחתי לגלות שאני לא העייפה היחידה כמה מטרים ממני שכבה דמות גדולה ,התקרבתי והתיישבתי מזהה את ג'ונתן אותו ג'ונתן ששבר את ליבה של דין רק לפניי שלוש שנים ומאז למרות שהיו שכנים כמעט ולא דיברו אז כעסתי עליו המון על שפגע בה היום זה לא הזיז לה וגם לא לי ,איזה לילה אה ?שאלתי ונתקלתי בשקט דממה שום תשובה ,אולי הוא נירדם?קריר בחוץ התקרבתי אליו לבדוק אם הוא סתם שיכור או ישן והוא גנח בכאב ,מה קרה ? בתגובה עניו התגלגלו אחורה אלוהים הוא הולך להתעלף?מה אני עושה ?מים .. הוא בטח צריך מים ניסיתי לקום והרגשתי כף יד על זרועי היה ברור לי שאין לו מושג מי נימצא לידו הוא לא זיהה אותי רק משך בידי בחנתי אותו ושערותיי סמרו על עורפי כשגיליתי את סימניי הנשיכה בכתפו איזו תפוקה איך לא שמתי לב שחולצתו קרועה??? קיללתי וצעקתי בכל קולי דין ,דין יודעת שהיא תשמע אותי מבעד לרעש ,הבהלת אותי מפגרת היא הגיעה אל הדשא תוך דקה שהרגישה כמו נצח וחיוכה נעלם בעודה מתקרבת אלינו ,מה זה ?שאלה בהיסוס דין מה עושים ?מה עושים ? מה …קרה ???? היא נפלה על ברכיה לצידינו ועניה נפערו כשזיהתה את האקס שלה מה זה סונג ?ידה נעה אל סימני הנשיכה והרגשתי איך הפאניקה שלה תכף תפרוץ הוא …היא מלמלה מי?….יש יותר מידי דם… שינהה נקשו והניבים בצבצו החוצה ננעצות בשפתיה הוא ימות לנו סונג … הוא ימות כמות הדם לא הגיונית… הבנתי שאני חייבת לפעול זה תמיד ככה בניינו כשהיא לחוצה אני מגיבה וכשאני לחוצה היא פועלת אבל זו לא פאניקה או לחץ מבחינות הסוף או תחילתה של עבודה חדשה גם לא הלחץ הנעים של הדייט הראשון לא זה גדול יותר בלעתי את הפחד שלי הפצעים הפעורים בכתפו הבהירו הייטב הוא לא סתם הלך מכות עם איזה חבר שיכור ,סונג הדם !הצווחה של דין העירה אותי תפסתי את קצת שמלתה וקרעתי בכח פיסה מהחצאית אני אקשור את זה אולי יפסיק לרדת כל כך הרבה … ? הפחד שלי היה מהול בעצבנות מי האדיוט שרצה לפגוע ככה באדם חסר אונים ?? יש לנו רק כמה אופציות דין … היא הרימה אליי את עניה המלאות דמעות או שאנחנו לוקחות אותו למרפאה שפתוחה 24/7 מה שייעלה תהיות ושאלות רבות שבסופן נחקר או שנטפל בו איכשהו אנחנו ראיתי את חברתי שוקלת מנסה להבין מה יהיה טוב יותר אבל להחליט מהר במצב כזה זו בכלל לא אופציה ונתקענו ככה מעליו חושבות מה לעשות עד שדין הציעה אפשר במוסך של אבא שלי …נביא אותו לשם ואז ניראה מה עושים היינו כל כך לחוצות שניינו שאף אחת לא העלתה בדעתה שברגע שנגיע וריח הדם האנושי יגיע לאפיו של אביה נהייה בצרות ,אוקיי סידרתי את שמלתי והתכוננתי לכובד משקלו דין תפסה ברגליו ואני ניסיתי להבין איך אני מרימה את ידיו מבלי להכאיב לו הצחוק הערסי ומחיאות הכפיים שנישמעו מעבר לעץ הגדול שעוטר בכרזות סיום הלימודים שלנו שיתק אותנו צחוק מרושע כזה של שמחה לאיד מי בכלל מסוגל לצחוק במצב כזה ??איזה טיפשות היינו אז תמימות כאלה ..כשבעל הצחוק ניגלה בפניינו שערותיי שוב סמרו שמעתי עליהם על קיומם כל כך הרבה סיפורים ואזהרות אבל לעולם אף פעם לא ניתקלתי באחד מהם דין מאחוריי השמיעה קול נהימה מבוהל וחסמה בגופה את ג'ונתן מה שגרם לנמיאס רק לצחוק חזק יותר כאילו הוא רוצה שייתפסו אותו מחכה לראות איך יגיבו חבריי לכיתה אם ייצאו ,המח שלי ניכנס לסחרור וגופי רצה להגיב בדיוק לפי ההוראות של אמא תברחי הכי מהר שאת יכולה השכל הישר אמר לגונן ,מה לכל הרוחות עושים ??בהיתי בו כמו מהופנטת הוא סיקרן אותי לא ראיתי הרבה שוני הוא היה בדיוק כמו כל אחד אחר גבר בשנות הארבעים לחייו רק צבע העניים השחור כלילה אין לו אישונים המסקנה הטיפשית נימלטה מפי ודין צייצה מה עושים ??? מגנות על בן אנוש ? הקול החלוד שלו היה הדבר הכי דוחה ששמעתי בחיי ראוי לכבוד … הלילה שלי הרגע הפך מטוב למעולה הוא חייך חושף זוג ניבים בצבע חום אפרפר שלוש ציפורים מכה אחת הוא התקדם אלינו הוא הפחיד אותי עד מוות והסתכנתי רק לשנייה אחת להציץ על פניה של חברתי היא הינהנה לי ברעד אך שניינו נישארנו דוממות אף אחת לא רצתה לתקוף אני חושב שאתחיל בה קודם הוא זז כל כך מהר צילו מרצד על הדשא ותוך פחות משנייה ידיו כבר היו על צווארה של דין ציפורניו הארוכות דוקרות בצידה נוגעות לא נוגעות שאלוהים יעזור לי התפללתי לא הלכתי מכות אף פעם והפעילות הספורטיבית היחידה שעשיתי היו כפיפות בטן וגם הן לא סדירות רק כששעמם ממש לא ידעתי מה לעשות אבל מסתבר שהפחד הוא חתיכת גורם הנעה …. קפצתי עליו בנהימה .