בלה סוויטר פרק 5 ׁׁ (בבקשה תקראו!)

הנער הראשון שיצא היה בעל שיער שטני בהיר וקצר, עיניים כחולות בהירות. תווי פנים מרשימים, שרירי ורחב כתפיים, די גבוהה, משהו כמו 1.85 (בערך בגובה של טיירו אבל הרבה יותר מרשים ממנו). רגע, על מה אני חושבת? לא משנה. הוא הלך זכוף, מלא ביטחון עצמי.
אחריו יצאה נערה שנראתה צעירה בהרבה. היא נראתה לבקנית, שיערה הלבן והקצר היה אסוף בגולגול רופף, עייניה היו כחולות/לבנות (כמו של עיברים רק עם אישון שחור). היא הייתה יחסית נמוכה ושקטה, היא נראתה מזערית ליד אותו נער גבוהה, אולם יכולתי לראות את טוב ליבה.
"מי אתם?" שאלה כריס ושלפה חרב מהאויר.
"הם לא נראים מהווי איום…" אמרתי לה חלושות.
כריס הורידה מאט את נישקה והביטה בהם.
הנער השטני התקרב אליהם לאט, "אני שון מג, אני ואחותי וונדי…" הוא הביט בה, "פנינו לשלום!"
"שון… מג?!" טיירו החניק גיכוך. לרגע ארוך הוא ושון תקעו מבטים אויינים.
"היא… זאת אומרת וונדי, לא נראת כל-כך כמו, כמו אחותך" אמרתי והאפתי מבט בוונדי הקטנה והשברירית לצידו של שון. הם היו כל-כך שונים שזה היה מגוכך להגיד שהם אחים.
"היא… היא גדלה איתי" פניו של שון הרצינו, "אבל זה לא קשור עכשיו! כולנו מבינים שמשהו עומד לקרות מעבר ל"הדמיה" וזה לא משהו טוב!"
"אמרתה שיש לך פתק נוסף?" כריס הביטה בשון, היה ברור שהיא לא בוטחת בכל מי שמזכיר מלחמה בדוד שלה.
"כן" אמר שון, "אחותי מצאה אותו על האדמה בצד השני של היער…"
"על האדמה?" קטעתי אותו, "אנחנו מצאנו את שלנו במי טהום בדרך למחנה.
"אם היית נותנת לי לסיים" אקץ אותה שון, היה ברור שהוא לא רגיל שקוטעים אותו, "היית מבינה שמצאנו את הפתק ליד בור עמוק באדמה, ולפי מה שאתם אומרים, מישהו כנראה קרא את זה קודם".
"מה שאומר" אמר טיירו, שעדיין תקע מבטים בשון, "שמישהו נוסף יודע על זה ולא בהכרך לטובה".
את מילים אלה כיוון לשון, אך שון רק הזדקף וניפח מאט את חזהו.
"רגע רגע רגע" אמרה כריס "מה כתוב בכלל בפתק?"
וונדי שלפה פתק והגישה אותו לשון. חטפתי את הפתק מידייו של שון וקראתי בקול:

"גברת אולקין,
שלכתי מישהו מאיתנו ל"משחק ההדמיה" הזה שלך.
על דאגה, אלינור, הוא יעצור כל מי שיוצא, אם הוא רוצה ואם לא.
עוד מאט תפרוץ מלחמה וה"לוחמים" לא יוכלו לעצור בעדיינו!"

"רגע, יש פה שומר מבפנים? ומה זאת אומרת "אם הוא רוצה ואם לא"? אני לא מבינה!" התלוננה כריס. הנמשים שלה האדימו.
"כיווינו שאתם תידעו" הודה שון. וונדי הנהנה בהסכמה.
"עיצרו הכל!" פקדה כריס בנימה מלחותית, לרגע כולם הביטו בה, היא ניארה את ראשה, "אני מתכוונת… אלינור אולקין, זאת המפקדת!"
"אוקיי, אם זו מתיחה, זה כל-כך לא מצחיק!" הבטתי בשון ווונדי ואחר כך בשמיים בכעס.
התעצבנתי כל-כך. התחלתי להתמטח ולפני שהבנתי מה קורה עפתי מעלה, נגחתי בעצים בתיסקול והתרוצצתי באויר. הבטתי מטה, מלא פיות היו פעורים (חוץ משל כריס). ירדתי למטה באיטיות וחזרתי לעצמי.
טיירו הביט בי בפליעה, אחר כך מבטו התחלף בהערכה.
שון, שקלט שפיו פעור, סגר אותו מיד וניפח שוב את חזהו כדי להראות שהוא לא מתרשם בכזו קלות.
"טוב" אמרתי, "בואו נחטיף לאיזה מרגל!"