בלה סוויטר פרק 15 (חלק ב')

התחלנו ללכת לכיוון הקצה של היער.
"את בסדר?" שאל אותי טיירו, "את חיוורת כמו, כמו…"
"כמוך?" צחקתי, אבל צחוקי היה קלוש. "זה הורי… אני, אני לא זוכרת אותם".
"מה קרה? כאילו שכחת משהו חשוב?" הוא אחז בידי.
"לא" נאנחתי, "שכחתי הכל: מה האופי שלהם, רגעים משפחתיים ואפילו איך הגעתי למחנה צבאי! אני לא זוכרת שאמרתי להורי 'אני הולכת למחנה צבאי' או משהו כזה. הכל מעורפל ולא ברור…"
"אני מבין אותך" אמר טיירו. אחרי הכל, הוא עיבד את זיכרונו במשך שנים של התעללות.
כריס דחפה את טיירו הצידה.
"מה את מדברת איתו? את נקשרת לבוגד!" כריס אמרה לי ברוגז.
"אני לא נקשרת עליו…" אבל היה ברור שזה שקר, "וחוץ מזה, הוא לא בוגד! את לא יודעת מה עבר עליו!"
"ואת כן?" שאלה כריס באוקצנות, "אחרי הכל, נסיך החלומות שלך כל כך מושלם שהוא מסגיר אותנו!"
"הוא לא אשם ואת יודעת את זה!" עכשיו כבר כעסתי. מי היא שתחלית מי בוגד ומי לא? טיירו לא בוגד וזה לא ניתן לויקוח. יש לו לב טוב, גם אם הוא לא יודע את זה.
כריס נשפה אליי בבוז והתקדמה הלאה כאילו כלום.
ראיתי אותה נצמדת מאט לבון, צוחקת איתו ונמרחת עליו.
אז טיירו בוגד, ובון (שהגיעה כאילו כלום ואנחנו בקושי מקירים) הוא בסדר?!
"בלה" זה היה שון, "אנחנו פונים עכשיו".
הבטתי בו וראיתי שכולם כבר פנו שמאלה ואני המשכתי קדימה.
"אני והמחשבות שלי" מלמלתי ומיהרתי לתפוס את האחרים.
הבטתי בטיירו, נראה שהוא מרגיש צורך להתבודד וזה היה בסדר גמור מצידי. אני ראיתי עליו שהוא לא עצוב, כבר כשנפגשנו הוא היה יותר תיפוס שלב ובודד.
הבטתי בכריס ובון לשניה ופי נמלא טעם מר. הסבתי מבט לשון ווונדי. הם דיברו יחד וצחקו. אולי הם לא באמת אחים, אבל מבפנים הם אחים בנשמה.
חייכתי קלות. איזה נחמד יהיה למצוא לי משפחה משלי. עם טיירו וכריס… אה, נכון, אני לא מדברת איתה. למה העולם כל כך מורכב?!