בית ספר לערפדים פרק 20

אני מסיימת לארוז חזרה את המזוודה והפעם לא שוכחת את האמפי.
"זהו?" אמיליה שואלת אותי כשאני מגיעה לסלון עם המזוודה.
"כן…"
"זה היה קצר מידי.." היא אומרת בפנים עצובות.
"אבל אני לא מתחרטת עכשיו אני יודעת הכול ואני יוכל גם לכתוב לך!"
"מה לכתוב מה פתאום לכתוב זה לא שאני לא יראה אותך שנים!"
"לא נראה לי המנהל ייתן לי לצאת בכזאת קלות שוב מבית ספר…."
"אני בטוחה שלא אבל הוא לא יסגור אותך שנים שם…וכן תתקשרי מידי פעם!"
"מבטיחה!" אני אומרת והיא מחבקת אותי. "אני צריכה ללכת אדמונד מחכה לי ביער."
"בסדר, בסדר אני משחררת אני מבינה רמזים" היא אומרת ומשתחררת מהחיבוק.
"תודה, את הכי טובה שיש!"
"שמרי על עצמך" היא אומרת ומחבקת חיבוק אחרון.
"אוקי! אני לא יחכה לנצח!!" אדמונד פתאום מופיע באמצע הסלון.
"אחח אפשר לחשוב כמה זמן הייתה שם 10 דקות?"
"זה היה 20 ורק שתדעי שלפי הזמן של הבית ספר זה.."
"כן כן אני בטוחה נכון בסדר, אמיליה אני צריכה ללכת"
"אני יודעת..חיבוק אחרון!!" היא אומרת ומחבקת אותי חזק. "שמור עליה! אמיליה פונה לאדמונד"
"כן..ממש אדמונד ישמור עלי בטח.." אני אומרת ועושה תנועה של בוז.
"הולכים…" הוא אומר ופונה לכיוון החלון.
"חכה בוא נעשה את זה בדרך שלי הפעם"
"בדרך שלך?" הוא מסתכל עלי מבולבל ואני על אמיליה שמהנהנת לי בחיוך. אני מושיטה לו יד והוא מושיט לי חזרה בהיסוס.
"אני יצאה מזה חיי?" הוא שואל את אמיליה
"לא יודעת..מקווה שלא" היא אומרת בחיוך והיא נעלמת מהרקע, כול החדר נעלם היער מולנו פתאום, ההרגשה עדיין מוזרה אבל טובה. אדמונד לא מגיב ופותח שער.
"מה..הערפדים אמרו עלי?" שאלתי לפני שנכנסנו.
"חשבו שעזבת בהתחלה אבל הסברנו להם, אני לא חושב שתהיה בעיה, אני מאמין שהתנצלו אפילו, את תראי"
"אדמונד? מאיפה אתה?" אני שואלת פתאום לא מוכנה לשאלה של עצמי.
הוא חייך טיפה. "מכדור הארץ" הוא אמר והרחיב את החיוך. הסתכלתי עליו בהלם חושבת שהוא עובד עלי."אני לא אנושי, אבל נולדתי בכדור הארץ וגם ההורים שלי" הוא אמר והסתכל עלי."את נכנסת? השער לא יהיה פתוח לנצח" אני מהנהנת ונכנסת ואני בחדר שלי.
"ישר לחדר, איזה שרות" אני אומרת כשאדמונד נכנס אחרי.
הוא נותן חיוך קטן. "טוב, נתראה בחוץ"
"רגע…אדמונד.." הוא מסתכל עלי ואני מהססת. "אני צריכה לספר לך משהו.."
"אוקי..אני מקשיב.."
"לא, זה לא לכאן, יותר נכון צריכה להראות לך,אמ…בא לך להיפגש היום בכיתה בלילה?"
"אוקי.." הוא אומר מבולבל. "מתי?"
"תבוא לכניסת בית ספר ב 9 בערב, אני יבוא גם עם אלכס."
"אוקי, אני יהיה שם"
"אמ..אני צריכה לצאת אז.?" אני אומרת ומתקדמת לכיוון החדר. הוא נותן חיוך מבויש ויוצא ואני אחריו.
אני יורדת לאיפה שכול החדרים. "אלכס בחדר 7" אדמונד אומר לי ויוצא מהבניין.
אני הולכת לחדר 7 וכמה ערפדים מבטים בי, אני נותנת חיוך אבל הם לא מסירים את המבט. אני דופקת בחדר 7, וערפדה בלונדינית פותחת לי, לא ראיתי אותה בעבר.
"אפשר לעזור לך?" היא שואלת ובוחנת אותי.
"אמ..אלכס כאן?"
"שנייה..אלכס! ה…בת אנוש רוצה לראות אותך" היא אומר והולכת. ואני נותנת פרצוף.
"אל תתייחסי אליה היא צחקה" אלכס אומרת לי ויוצאת מהחדר. "מה קורה?" היא שואל בחיוך גדול.
"מוזר לי כאן, כולם מתנהגים אלי מוזר.."
"הם התרגלו, עזבי, הכול בסדר?"
"כן פשוט..אני רוצה לספר לך משהו, להראות לך משהו"
"אחריך.."
"לא..לא עכשיו בערב, את יכולה ב 9 בערב לבוא לכניסת בית ספר?"
"נראה לי שכן, מה את רוצה להראות לי?"
"את תראי, ואל תגידי את זה לאף אחד"
"אלה..את לא עומדת לאנוס אותי אני מקווה" היא אומרת בפרצוף מעוות.
"אלכס!!"
"בסדר אני יהיה שם" היא התפרצה בצחוק. אני יוצאת מהבניין ומחפש את מאט או מאייק.
"ברוכה השבה ילדונת" אני שומעת את מאט מאחורי. "חיפשת אותי נכון?" הוא שואל בחיוך.
"כן.." אני אומרת ומחזירה חיוך. "תגיד מאט אתה ומאייק…יכולים היום בערב..להיות בכיתה ב 8 וחצי?" אני שואלת בהיסוס. תכננתי את זה כבר קודם, שהם לא ידעו שאני מביאה את אדמונד ואלכס שהראו רק בערב, אני רוצה לספר להם ואני בטוחה בזה חשבתי על זה הרבה כשהייתי אצל אמיליה, ואת הדלת ששם אני רוצה לפתוח.
"אוקי..נראה לי שכן, את רוצה לגלות מה יש שם אה?"
"כן..אני דיי סקרנית, חשבתי על זה דיי הרבה"
"אין בעיה, אני יגיד למאייק"
"יופי, תודה!" אני אומרת והולכת.
היום עבר מהר, חיכיתי לערב, קיוויתי שכלום לא ייהרס, רציתי לפתוח את הדלת הזאת, רציתי לראות מה יש מאחור חוץ מהמסדרון המעורפל שראיתי.
אני הולכת לכניסת בית הספר ורואה את אלכס יושבת במדרגות, והיא קמה איך שהיא רואה אותי.
"היי, תודה שבאת" אני אומרת בחיוך קטן.
"ברור, מה רצית להראות לי?"
"חכי רגע…" אני אומרת ומתיישבת.
"למי מחכים אלה?" היא יושבת מסתכלת עלי בפרצוף חושד.
"לאדמונד" אני אומרת בהיסוס.
"אוו..באסה, פשוט חשבתי שאת הולכת לספר לי משוה שרק אני ידע והתלהבתי" היא אמרה וצחקקה.
צחקקתי קצת. "כמעט רק את.."
"יש עוד?"
"אמ..מאט ומאייק"
"מה?" היא הסתכלה עלי בחצי פרצוף המום. "זה כבר לא כמעט! זה חצי בית ספר!"
"אני יודעת, אבל..אני סומכת עליהם" היא שתקה, חיכינו לאדמונד. "אלכס..מה שאני יראה לך היום ומה שאנחנו עושות היום יכול לסבך אותנו..אמרת לי בעבר שאת לא רוצה להסתבך אז אני יבין עם את לא רוצה לקחת חלק בזה ופשוט תעזבי" היא הסתכלה בי מבולבלת.
"מה פתאום איזה שטויות!אני איתך, ועכשיו אני עוד יותר במתח מה את רוצה להראות לי!" אני מגחכת.
"חיכיתן לי הרבה?" אדמונד מתקרב אלינו.
"כן!!!!" אלכס אמרה וקמה.
"אלכס! לא אדמונד זה בסדר." אני אומרת וקמה.
"אז…לאן הולכים?" אלכס מסתכלת בי ואני נכנסת לבית ספר. "אוקי..הבנתי אחריך" היא אומרת ושותקת.
אני נכנסת לכיתה ורואה את מאט ומאייק.
"תודה לאל! מה לקח לך כול כך הרבה זמן!" מאט קם ומסתכל מאחורי ורואה את אלכס ואדמונד. "ומה הם עושים כאן לעזאזל?" הוסיף.
"אלה מה קורה כאן?" אדמונד שואל מאחורי.
"אלה לא אמרת שהם היו כאן!" אלכס מוסיפה לתלונות.
"אוקי! סתמו! לפני שתהיה כאן עוד תלונה!" הם שתקו והסתכלו עלי, אני שונאת שיש מצב כזה שמחקים שאני ידבר אבל אני גרמתי לזה, רק שכחתי מהפרט הקטן הזה. "מאט, אני רוצה שגם הם ידעו!"
"למה?" מאייק שאל בקול שקט מאחורי מאט.
"כי..הם חברים שלי ואני חושבת שהם יעזרו"
"לעזור במה? מישהו מוכן להגיד מה קורה כאן?!" אלכס אמרה והרימה את הקול.
"תהיה יותר בשקט!" מאט אמר.
אלכס באה לדבר, אבל קטעתי אותה. "אף מילה אלכס! זה לא היגמר לעולם ככה!"
נתתי למאט ומאייק סימן שיזיזו את הארון והם הזיזו הצידה, אדמונד ואלכס התקדמו יותר לפנים הכיתה וראו את הדלת.
"מאיפה זה הגיע?" אלכס שאלה המומה ואדמונד שתק והיה המום.
"בחיים שלכם לא ראיתם דלת?" מאט שאל ונשען על אחד השולחנות.
"פחחח ראינו אבל לא מאחורי ארון.." אלכס התקדמה לכיוון הדלת. הם התחילו להתווכח אפילו לא הקשבתי, התייאשתי מהם! שמענו קול נפילה מאחורי הדלת שהשתיקה את כולם יישאר והסתכלו לכיוון הדלת וגם אני.
"מה זה היה?" אלכס שאלה בקול רועד ואף אחד לא ענה.