בית ספר לערפדים פרק ב'

חלף שבוע של אריזות בארגזים ולבינתיים גרנו אצל דודה שלי שאני ממש אוהבת ,
כי היא מכינה מלא עוגות ויש לה תינוקת ממש חמודה…
בינתיים תוך כדי כל הזמן שארגנו את הארגזים ראיתי שוב את בית הספר.
רק שהפעם הם נראו לי מוזרים יותר .
גם ראיתי את הכיתה החדשה שלי .
בין כל החיוכים ראיתי מישהי שהייתה לה שן קטנה מתחת לשפה העליונה.
מרוב בהלה כמעט רצתי מחוץ לכיתה, אבל המורה אחזה בי חזק שזה כאב וראיתי
שגם לה הייתה שן כזו…
ראיתי שיש לה משקפי שמש על העיניים,
ראיתי שגם לכל הכיתה יש כאלה ..
כמעט בכיתי מרוב פחד ובהלה ,
שחררתי בכוח את אחיזתה של המורה ממני ורצתי לשירותים.
ראיתי את הילדה עם השן הקטנה מתחת לשפה , והתחלתי להתכווץ במקום.
"אל תפחדי.." פתאום היא אמרה לי .
"אני יודעת מה את מרגישה… תאמיני לי שאני לא רציתי להיות כזאת" היא המשיכה.
"את לא תנשכי אותי?.." פלטתי מפחד.
"לא .אני אגן עלייך מכל משמר אם מישהו ירצה לנשוך אותך"..
"בואי נבריז , ואז אני יספר לך הכל.." היא משכה אותי לעבר החצר.
"לאן אנחנו הולכות?" שאלתי .
"למקום שאף אחד לא יודע עליו.חוץ ממני ומהחברה הכי טובה שלי".אמרה והיו לה דמעות
בעיניים.
התיישבתי לידה ואמרתי "אני מצטערת אם אמרתי משהו פוגע".
"זה בסדר.. כדאי שאני יתחיל" אמרה.
"כשהגעתי לבית הספר קרה לי בדיוק אותו דבר שקרה לך.. שהלכתי לשירותים היא באה
אחרי כמוך.. היא לקחה אותי לכאן וסיפרה לי שהמנהל בבית הספר הוא ערפד ," עצרה לשניה
"וכך כולם. מיד נבהלתי והיא הרגיעה אותי ושמרה עלי. את לא תאמיני כמה פעמים ניסו לנשוך
אותי, והיא חטפה מכות והגנה עלי. לבסוף נפטרה ולא היה מי שישמור עלי, לכן ננשכתי." פחדתי שזה יקרה גם לה..
המשיכה "לפני היא סיפרה לי שיש בלוקר שלה תחליף לדם. מיד לקחתי את מה שהיה לה כדי שתלמידים חדשים לא ישתו אותו. שמתי את הבקבוקים בתיק, וכשהגעתי הביתה שמתי אותם בין המזרון לעץ.."

:המשך יבוא: