בית ספר למלאכים – פרק א'

"היי, פרנק, יש לך חתיכת נייר על הכנף." אמר ג'ורג'. ניערתי את הכנף, וגשם של חתיכות נייר מקושקשות נפל על הרצפה.
"מצחיק מאוד…" אמרתי בשיא הציניות לג'ורג'.
"פרנק, קרא את השאלה הבאה ואת התשובה." אמרה המורה.
"שיט! איפה אנחנו?" סיננתי בשקט.
"עוד פעם אחת שאתה לא איתנו אתה לא יוצא להפסקה!" צרחה המורה ברשעות.
"תקרא את שאלה מס' חמישים ותשע ב' ואת התשובה." אמרה.
"אה, לא עשיתי שיעורי בית." אמרתי תוך כדי שחיוך רחב נמתח על פניי.
"צא." אמרה.
"לאן לצאת?"
"צא מהכיתה שלי וזהו."
"לא רוצה." השבתי.
"צא-צא-צא. לא רוצה לראות אותך כאן. נקודה."
"אבל אני לא רוצה!"
"צא אמרתי לך מטומטם שכמותך!" צעקה בזעם. לבסוף יצאתי מהכיתה, אך מיד חזרתי לתוך החדר.
"רגע, שכחתי משהו." אמרתי.
"מה שכחת?" שאלה המורה.
"שאני לא רוצה לצאת!" אמרתי. כל הכיתה החלו לצחוק ולמחוא כפיים.
"סתמו את הפה אתם!" אמרה המורה. התלמידים השתתקו בבת אחת.
"אתה, בוא איתי, מחכה לך שיחה לא נעימה עם המנהל," סיננה המורה. בקושי שמעתי אותה, אבל בכל מקרה הגבתי.
"אבל אני לא רוצה לדבר עם המנהל!" אמרתי.
"אז אני אקח אותך בכוח!" צרחה. לפתע נשמע הצלצול וכל התלמידים הסתלקו.
"אתה, אתה הולך למות אתה…" סיננה.
"נכון! אבל הרבה אחרי שאני אהיה בלוויה שלך!" השבתי. היא לא אמרה כלום. אני חושב שניצחתי אותה הפעם הזו. היא עיוותה את פניה למעין פרצוף חמוץ כזה.