בין הפיראטים. כדי להמשיך?

תיק,תק… תיק,תק. "אליזבת, מתי בפעם האחרונה לא התבוננת בשעון בשיעור ספרות?" שאל מייק וזכה למחיאות כפיים חשאיות מסאלי מתחת לשולחן. "אף פעם." אמרתי כי זו היתה האמת אני והשעון החלוד חברים. מייק לא ענה כי זה עיצבן אותו שלא יכל לענות משהו מעליב.
אני יכולתי גם לומר לו משהו שיגרום לו להעליב מישהו אחר כמו את נואל שהקשיבה בהתפאלות למורה שלנו ובאמת וברצינות. "מייק, אתה מקשיב?" הפסיקה המורה את ההרצאה. "כן, כמו אליזבת לשעון כך אני אליך." המורה התעלמה ממנו והמשיכה להרעיף מחמאות לשרון קריץ'. "יצירות למופת!" הייתה אומרת. נואל אז הייתה מאנאנת בטירוף ואומרת שהיא מתה על הספר שלה. סידרתי את שערי האדום בערבוביה ובליבי צרכתי להפסקה. "אליזבת? מה דעתך על הספרים שלה?" שאלה לפתע המורה. לא ידעתי לענות כי אני לא קראתי ספרים שלה. "לא קראתי." עניתי והמורה בצעדיה המהוססים שאלה את רוברט.
אבל זו היתה תחילת השיעור הראשון כי בסוף היום היה לנו עוד שיעור כזה ובו קרו דבים מדהימים.
***
"הפראטים." החלה המורה בדבריה. "הוא אחד הנושאים האהובים,יחסית,על ילדים."
היא הביטה בכולם בעני נץ. "לכן אני מקווה שתקראו את הספר לשבוע הזה." היא קמה וחילקה ספרים עבי כרס ומתפוררים."תתחילו לקרוא.".
פתחתי באמצא הספר ויצאה לי המילה הראשונה: "המורה!" קראתי במהירות ואז סימנתי שהקול בסדר. לרגע נדמה לי ששמעתי את המילה שלפני: סופה. החלתי לקרוא.
' הסופה היתה חזקה לדעת השבויים אך למשודדים היה זה אך ורק משחק. ' האוי' קראו לפעמים והיו צוחקים למראה השבויים הרועדים.'
"אליזבת! אליזבת!" התעוררתי ומיד נאחזתי רועדת בידיה הקרות של נואל. "את היית במצב פסל עד הצילצול." אני הספתי את כל דברי במהירות ואז חייכיתי חיוך אדיש. "איך האמנת לי זו הצגה שלי." אמרתי באדישות ומיהרתי הביתה ואני רועדת. בפעם הראשונה בחיי קראתי בהנאה וכך שנראה לי ועוד רגע הייתי אחת השבויים.