בין גן-עדן לגיהנום

זהו הפרק הראשון בחלק השני של 'פרישה', למי שלא הבין.

אור לבן מסמא את עיניי ואני מוצאת את עצמי עומדת-מרחפת במרכזו של חלל לבן וריק. לפני עומדים שני אנשים, אחד לבוש גלימה לבנה ארוכה וטוניקה מעליה, השני לבוש כולו שחור ונראה כמו מלאך המוות. כנראה אני עומדת עכשיו בשער בין גן-עדן לגיהנום.
"שרה מור, זו את נכון?" שואל אותי המלאך הלבן, כנראה שליח גן-עדן.
"כן," אני עונה בביטחון, הגעתי לאן שרציתי, אין לי ממה לפחד.
"המועצה מחכה לפגוש אותך." מועצה? חשבתי שהתחמקתי ממנה, כמראה שלא.
"זה לא נראה כאילו יש מכאן דרך יציאה, איך מגיעים מכאן למועצה?" אני שואלת.
"את במעבר בין שני עולמות התחתית, יש מכאן דרך לכל מקום, אפילו חזרה אל עולם החיים," הוא מסביר.
"אה…" מלמלתי בלי משים.
"טוב, עכשיו שהבנת, ניקח אותך לאולם הכנסים," מתפרץ מלאך המוות לשיחה וגורם לי להירתע כמה צעדים לאחור.
"או… אוקי?" אני מגמגמת, מפחדת להרגיז אותו.
"יופי, אז אפשר לצאת עכשיו? תודה." הוא מתחיל ללכת ונעלם מבעד למסך לבן.
"אני מתנצל על התנהגותו של מרקוס, הוא לא רגיל לקבל כאן אורחים צעירים כמוך, ושנינו ממש לא ציפינו שבעלת כוח חשובה כל כך תגיע הנה," אומר לי השני, "דרך אגב, אני אלמר," מוסיף.
אנחנו הולכים עכשיו בכיוון שבו הלך קודם לכן מרקוס ומגיעים לאותה נקודה בה הוא נעלם, אלמר עוצר ומתחיל לדבר, "זה מעבר די מסוכן, מן חור שחור כזה. את צריכה להיזהר מאוד כשאת נכנסת אליו." אני מהנהנת.
"לא לחשוב על כלום. בסדר," אני אומרת לעצמי וממשיכה קדימה, אני צועדת עוד שני צעדים ופתאום מרגישה מן משיכה די חזקה לתוך האין והחלל כאילו שואב אותי ואני נבלעת בתוכו.
יש לי הרגשה רעה מאוד בקשר לזה.