בחירות שצריך לבצע- פרק 5

"מה קורה פה?!" שאלתי את אימי "אין זמן להסביר, אנחנו חייבות להיכנס לבקתה, עכשיו!".
מה קורה כאן?
למה אימי כל כך רוצה שניכנס לבקתה?
זה זמן טוב להגיד לה שראיתי את היער שהיא ציירה?
זה רק חלק קטן מהשאלות שמתרוצצות במוחי. אימי קוטעת את מחשבותי כשהיא לופתת בחוזקה את ידי ומושכת אותי אחריה לתוך הבקתה.
"די אמא, את מכאיבה לי!" אמרתי, אבל היא לא הקשיבה.
הדבר היחידי שעניין אותה ברגע זה זה להיכנס לבקתה, יכול מאוד להיות שהיא הייתה ממשיכה לגרור אותי אל הבקתה גם אם הייתי שוברת רגל תוך כדי.
כשאנחנו מגיעות אל הדלת אימי פורצת אותה בבעיטה ונועלת אותה מיד אחרי שאנחנו נכנסות.
אני רואה לפי פניה של אימי שהיא נרגעה עכשיו.
אני מסתכלת מסביב, בוחנת את המקום. יש פה הרבה צמחים וחלקם כנראה תוצאה של ניסוי כי בכל מקום יש מבחנות עם נוזלים צבעוניים בפנים, כל מיני זרעים קטנים וגדולים, סכינים מיוחדים ואבקות שכנראה משמשות כסוג של דשן לצמחים.
אני יכולה להשבע שראיתי את הנוזל באחת המבחנות משנה צבע מירוק לצהוב.
"אמא, אנחנו בטוחים עכשיו, או יותר נכון נראה לי שאנחנו בטוחים עכשיו, אז את יכולה בבקשה להסביר לי מה קורה? למה אני התעלפתי? למה כשהתעוררתי הייתי ביער? למה היער הזה היה היער שאת ציירת? איך זה אפשרי בכלל? מה את עשית כאן בכלל? איך זה שהמכונית שלנו לא תקוע בשיחים? למה כל כך רצית להגיע לבק…"
"לורה, אני יודעת שכל זה בטח מאוד מבלבל ואני יודעת שלא יהיה קל כל כך להבין את כל מה שאני עומדת להסביר לך, אבל אני חייבת שתבטיחי לי שני דברים ושתעני לי על שאלה:
אל תספרי לאף אחד על המקום הזה,
אל תחזרי לכאן אף פעם
וכמה זמן את היית בחלק של היער שאני ציירתי?"
"אבל למה? מה קורה פה?"
"אני אסביר לך אחרי שתבטיחי ותעני על השאלה"
"אני הייתי בחלק של היער שאת ציירת כמה שעות, אני לא בטוחה ואני מבטיחה לך את שני הדברים האלה" אמרתי.
"אוקיי, אז אני אתחיל. לפני בערך חודשיים נכנסתי לחנות יצירה. הכל בחנות היה כל כך מקצועי. כשהסתובבתי בחנות כדי למצוא מה לקנות נעצרתי להסתכל על מדף שעליו שכבו צבעי מים. שמתי לב שמאחורי כל הצבעים שכבו צבעים שלא היו שייכים למדף הזה, צבעים בגוונים שונים כל כך מהאחרים. כנראה מישהו שם את הצבעים האלה מאחורי כל הצבעים האחרים כי רצה לקנות את זה לעצמו אבל באותו הרגע לא יכל. שאלתי את המוכרת אם אפשר לקנות אותם, אך התברר שלא מוכרים אותם בחנות זו בכלל. שאלתי אותה אם אני יכולה פשוט לקחת את זה מבלי לשלם והיא הנהנה בראשה. לקחתי את הצבעים הביתה וישר התחלתי לצייר את היער. אהבתי את התוצאות הסופית כל כך שהחלטתי לתלות אותה במסדרון. יום אחד, כשהתארגנתי לעבודה, הייתה לי סחרחורת אז הלכתי למטבח למזוג לעצמי כוס מים, אך במסדרון הסחרחורת התגברה. הייתי חייבת להישען על משהו ולכן נשענתי לצד של הקיר אך התברר שבטעות נשענתי על הציור. נפלתי דרכו והגעתי ליער שציירתי. הדבר הראשון שראיתי היה מישהו שמנסה להגיע אל גבולות הציור, אך לא הספיק. הבן אדם התחיל להתאבן מול עיני. לא ידעתי מה לעשות. למזלי, הגברת שהופיעה משום מקום ידעה מה לעשות. היא נתנה לאיש לשתות מבקבוקון עם נוזל סגלגל בפנים, האיש מיד קפץ על רגליו ורץ לכיוון גבולות הציור. הוא המשיך לרוץ אך מהר מאוד כבר לא יכולתי לראות אותו דרך כל העצים ביער. הגברת הסתובבה לכיווני וחייכה עלי והושיטה לי את ידה. בהתחלה פחדתי ולא סמכתי על הגברת, אבל אחרי שחשבתי על זה שהיא הצילה את האיש מלהתאבן, לקחתי את ידה. זה היה מהר כל כך, שנייה אני ממצמצת ביער ושנייה אחרי זה אני פותחת עיניים בבקתה. אני מיד התחלתי לשאול אותה שאלות אבל היא רק שאלה אותי אם אני רוצה תה, הנהנתי. שתינו תה והיא התחילה להסביר. לפני בערך חודש וחצי, כשאני סיימתי לצייר את היער, נוצר חלק חדש ביער, החלק הזה הוא בעצם היער שציירתי. כל מי שנישאר ביער הזה יותר מידי זמן הופך לאבן. השפעת היער שציירתי התפשטה ברחבי כל היער אבל היא בכל זאת הכי חזקה בחלק של היער שציירתי, לכן מסוכן להיות שם יותר מידי זמן או בכל מקום ביער הזה. הגברת איכשהו הצליחה לגרום לבקתה הזאת להיות חסינה מהשפעת היער שציירתי".
"איפה הגברת הזאת עכשיו?"
"כנראה מנסה להרחיק מטיילים מיער"
"איך זה שהשתגרנו מהשיח אל הגינה של הבקתה?"
"הגברת העבירה חלק מהכוח שלה אל השיח ואל הגינה"
"איך אני הגעתי מהרחוב לכאן?"
"אני לא יודעת, אבל כשהגעתי הביתה מצאתי מכתב שאומר שאת ביער הזה, ישר נסעתי לכאן. ככל הנראה, הבן האדם שהשאיר את המכתב רצה שאני לא יהיה בבית."
"אז אנחנו חייבות לחזור הביתה"
"הגברת צריכה לשגר אותנו עם המכונית לחנייה של הבית. מסוכן מידי לנסוע כאן."
"מתי היא תגיעה?"
"לא יודעת".
אני רוצה לחזור הביתה כדי לוודא שאף אחד לא פרץ לשם,כדי לעכל את כל זה, זה היה יותר מידי מידע לגלות בעשר דקות וכי המקום הזה עושה לי רע. אני שומעת צליל של מים שמעבירים בהם יד ומסתובבת. בכורסה מאחורי יושבת אישה בסביבות גיל השלושים ומחייכת אלי.