בחירות שצריך לבצע- פרק 3
איך זה הגיוני בכלל? אני בתוך ציור? זה לא יכול להיות. זה לא הגיוני. אבל אני בטוחה בטריליון אחוז שהסנאי הזה, זה הסנאי שאמי ציירה. אני רק עכשיו שמתי לב אבל גם הנוף זהה לנוף שבציור של אמי. יכל להיות שאני חולמת? הבעיה שזה מרגיש כל כך מציאותי. זאת הבעיה בכל החלומות שלי, זה שהם כל כך מציאותיים. אני קראתי איפשהו שאי אפשר לקרוא בזמן שאתה חולם, אז כל מה שאני צריכה לעשות זה למצוא איזשהו שלט שאני אוכל לנסות לקרוא ממנו, נשמע קל, הבעיה היא שזה לא. איפה בדיוק מוצאים שלט היער? ולא בסתם יער רגיל למטיילים, ביער מצוייר. אני חייבת להודות שבשלב הזה התחלתי לפחד, אבל אני יודעת איך להרגיע את עצמי, אני פשוט צריכה לדבר עם עצמי. "טוב, זה שאני אשאר כאן ואבהה בסנאי הזה" אמרתי "אני צריכה לנסות למצוא איזשהו שלט לקרוא או בן אדם שיעזור לי" ידעתי שרוב הסיכויים אני לא אמצא שלט והסיכויים שאני אמצא בן אדם חיי שזז ולא פשוט קפוא באוויר בכלל שואפים לאפס, אבל רציתי להאמין שיש עוד סיכויים, גם אם הוא קטן. החלטתי להמשיך ללכת לכיוון שאליו עד עכשיו הלכתי. באיזשהו שלב התחלתי לשים לב שאמי לא ציירה את החלק הזה של היער, הגוון של העלים נהיה צהוב יותר ויש פחות צמחיה. תוך כמה דקות הגעתי לכביש באמצע היער, יש עליו סימנים של גלגלים!
תגובות (4)
ראשית, 'מישהי', ברוכה הבאה לאתר.
את מוזמנת להגיב על סיפוריהם של אחרים, וכך תזכי ליותר צפיות לסיפורייך. אולי גם תגובות.
שנית, הפרקים קצרים מדי לטעמי. זה מכוון?
בסיפורי מד"ב/ פנטזיה רצוי לדעתי שהפרקים יהיו עם 'בשר'. כשהם קצרים, לא הספקתי כקורא להתחבר אל המציאות המתוארת.
כל זאת, כמובן, מבלי להעיק על הקורא. כלומר, כל עוד הסיפור זורם ומזמין. כרגע הוא בהחלט כזה.
שלישית, עימוד.
כדאי, במידת האפשר, לחלק מתודית את הקטע לפסקאות. כרגע, הכל כתוב ב'בלוק' אחד. מפחיד.
המלצה: לרדת שורה לפני "זאת הבעיה שלי", לפני "אני חייבת להודות", ולפני "החלטתי להמשיך ללכת".
אחרי "באמצע היער," (כן, אחרי הפסיק) להוסיף שורה רווח. (גורם ההפתעה מצדיק את זה).
בכלל, גם שורות רווח בין פסקאות, תורמות לנראות של הסיפור.
אה, ועוד משהו חשוב. הפיסוק נהדר.
רביעית, עברית.
"(אני) רק עכשיו שמתי לב" – נכון, אבל אפשר גם בלי 'אני'. המילה כלולה ב'שמתי'.
"(אני) קראתי" – כנ"ל.
"שלט (ה)[ב]יער" – סתם פספוס מעצבן. כדאי לקרוא את הטיוטה לפני הפרסום.
לפני ואחרי 'אמרתי' – חסרים פסיקים. הסגר.
"בן אדם חי(י)" – עם יו"ד אחת.
"שיש עוד סיכוי(ים)" – ביחיד, עפ"י המשך המשפט. לחלופין "גם אם הם קטנים".
חמישית,
הסיפור מעניין, ואני כבר מחכה להמשך.
את מוזמנת לקרוא את מאמרי "תגובות!" שם הסברתי מהי ביקורת בונה.
שישית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
כתבתי את דעתי בתגובה השנייה
אני לא בטוחה שתראה את זה כי אני לא יודעת איך להגיב לתגובה, אבל תודה לך!
תודה על הביקורת הכנה שלך, אני מאוד מעריכה את זה.
לא ציפיתי שמישהו יגיב לי משהו כל כך מפורט, תודה רבה!!!!
ואתה צודק, הסיפורים באמת קצרים.
אבל בקשר לעצה שלך להגיב תגובות לאנשים אחרים כדי לקבל יותר צפיות על הסיפורים שלי מאנשים אחרים, אני לא הורדתי את האתר הזה כדי לקבל צפיות, אני הורדתי את האתר הזה כדי לכתוב. כמובן שזה נעים לקבל הרבה צפיות ותגובות, כמו שלך, אבל אם אני אגיב זה יהיה כי אני רוצה להגיב לאותו בן אדם, לא כי אני רוצה את הצפיות שלו.
בכל מקרה תודה על העצות שלך, חלק עזרו לי מאוד להבין מה בניסוח שלי עיצבן אותי כל כך, אני אנסה לשים לב לכל הערות שלך בסיפורים הבאים.
אני אוהבת את הרעיון שזה קורה בתוך ציור, זה נותן אווירה של מתח ו"הכל יכול לקרות עכשיו" תמשיכי ככה!