בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 7: שעשוע קרבי

פרק 7
שעשוע קרבי

"נו כבר, טיפשים, תחשבו על רעיון!" צרחה גולדה.
"למכשפה אוסי יש רעיון" אמרה המכשפה דוגיטה.
"יש לי רעיון!" אמרה אוסי.
"נו, מה הרעיון?" שאלה גולדה ובחשה בקדרה האפלה שלה ומדי פעם הריחה את הנוזל המבעבע שהיה בתוכה.
"בואו פשוט נעוף מעליהם ואז נצלול אליהם מהשמיים!" אמרה אוסי.
"איך לא חשבנו על זה קודם?" שאלה גולדה וצחקה.
"אלכס, תחתור יותר מהר" אמר דוד לואי.
"אבל מוט הברזל הזה כבד" אמר אלכס.
השמיים התחילו לקבל גוון אפרפר בשעת הצהריים וטיפות קטנות ירדו מהשמיים והרטיבו את שיערו של אלכס. "יש לנו מטריה?" שאל אלכס.
"לא, לא ציפיתי שירד גשם" אמר דוד לואי.
"אז כנראה הולכת להיות גם סערה!" צרח אלכס.
לפתע, הספינה הקטנה התהפכה באופן פתאומי ואלכס ודוד לואי נפלו למים.
גולדה נכנסה לחדר שלה ועמדה מול מראת הקסמים שלה, היא מרחה אודם שחור על שפתיה הורדרדות והמשיכה לבחוש עם כף הזהב הגדולה בקדרה עם הנוזל המבעבע, היא הביטה לאחור ואז היא ראתה את הספה הכחולה, אבל היא הייתה בטוחה שהיא ראתה שם משהו זז. פניה של גולדה הלבינו והיא לקחה את המטאטא שלה, היא פיזרה את שיערה וכשנגעה בו היא הפכה לנחש ארסי, לפתע היא שמעה דפיקה על הדלת וקול קטן של מכשפה: "גולדה, את מוכנה?" גולדה התפתלה ואז היא הפכה בחזרה למכשפה, היא לקחה את המטאטא הורוד שלה וניגשה אל הדלת. "אני כבר באה" היא אמרה, לפתע, מראת הקסמים שלה נשברה, היא הסתכלה לאחור וראתה שמאחורי הקיר של המראה עמד איש קפוא ומסביבו היה גלגל של צבעים, הוא פער את פיו ונעץ את מבטו החד בגולדה. "שניה אחת דוגיטה" אמרה גולדה, "הארי, מה זה צריך להיות? זאת לא הפעם הראשונה שאני אומרת לך את זה. צא מהבית שלי, לא מעניין אותי מה תעשה… לך מפה!" אבל הארי לא ענה, הוא נשאר קפוא, גרונה של גולדה צרב, היא יצאה מהבית שלה וטרקה את הדלת. "בואי גולדה, אני רוצה שתכירי את המלך יונון, מלך המכשפים" אמרה דוגיטה. איש עם מצנפת כחולה עם ציור של כוכבים צהובים, מכנסיים קצרים וחולצה דקה לחץ את ידיה הרועדות של גולדה. "נעים להכיר, המלך יונון, מחר בבוקר יש לנו מסיבת מטאטים, עוד מעט יש סערה, אבל המטרה שלנו היא לתפוס את הילד ואת הדוד הטיפש שלו. דרך אגב, הארי האיש בתוך קוביית הקרח הגדולה נמצא בחדר שלי, מאחורי המראה, כן, אני יודעת, זה איום ונורא!" אוסי התיזה בושם על צווארה, בושם שחור, בושם המכשפות המפורסם, היא טרקה את הדלת של הבית שלה והלכה אל המלך יונון. "אווו, המלך יונון, באת לבקר אותנו! אנחנו צריכות שתעזור לנו…" המלך יונון השתעל וצרח: "איזה בושם שמת לכל הרוחות?!" אוסי נעצה את מבטה החד ביונון. "גולדה היא מכשפה ערפדית ואם אני אקרא לה, אתה לא תרגיש טוב" יונון המשיך להשתעל, לפתע, הוא צנח על החול החם. "אולי הוא אלרגי" אמרה גולדה וחייכה, "טוב זה הזמן שלנו, שעת המכשפות, אחרי שעות ארוכות של סבל וכאב, דיבורים בלי מעש אנחנו עושים את זה, טוב, תקשיבו בנות, הארי האיש הקפוא נמצא בחדר שלי והוא מסרב לצאת ממנו, אז אני רוצה להראות לו את הספר הקדוש של המכשפות, המפלצות, הערפדים והשדים, אני לא הספקתי להראות לו את זה, טוב בנות, אני מקווה שלקחתן את הכובעים שלכן" אוסי ודוגיטה הסתכלו אחת על השנייה בבילבול, הידיים שלהן רעדו והפנים שלהן הלבינו. "טוב, קדימה מכשפות!" אמרה גולדה, "כל צבא המכשפות ליתר דיוק, קדימה אנחנו עפים ועולים אל שמי הלילה השחורים!" כל המכשפות עפו על השמיים וחייכו. כל השדים, המפלצות והערפדים מחאו להן כפיים. "חבל שאנחנו לא באנו איתן" אמר ערפד אחד, הוא הסתכל על שדוני היער. "הם שלוים, הם מוגנים, יש להם חיצים, קשתות, חרבות וסוסים, חבל שלנו, הערפדים יש רק נשק אחד, השיניים החדות שלנו, הייתי רוצה להיות בחברתם של האלפים, אוי ואבוי, סערה, הגשם מתחזק! כולם לחזור לבתים! לחזור לבתים!" כל השדים, המפלצות והערפדים שהיו על האי של גולדה חזרו לבתים שלהם, ליד העצים הירוקים. המכשפות התקשו לעוף, הגשם טפטף על הבגדים השחורים שלהן והן ירדו למטה. "מכשפות, תהיו חזקות, אנחנו נמצא אותם! אל תדאגו!" אמרה גולדה במגפון, היא חייכה, אבל אז הרוח התחזקה והמכשפות נפלו עם המטאטים שלהן למים. גולדה ניסתה לשחות, אבל היא טבעה וכל המכשפות טבעו, הן לא יכלו לשחות, כשהם עלו לשניה אחת על פני המים, הגלים חנקו אותן והרוח הקרה הקפיאה את פניהן. "נו באמת!" גולדה צרחה, היא נחנקה ואז היא טבעה. כל השדים והמפלצות הצליחו לראות בבירור דרך החלונות שלהם את הגלים הסוערים ואת המכשפות טובעות. "אוי ואבוי, זה איום ונורא, רגע, אבל למה מר יונון לא בא איתן?" שאל מפלץ אחד כחול, הוא ישב על הספה הירוקה ושתה כוס תה, הוא היה שעיר, היה לו שיער ארוך בצבע שחור, השפתיים שלו היו אדומות כדם, הפנים שלו היו גדולות ומוזרות, היו לו עיניים בולטות ואף קטן, לפתע הוא ראה שד עם ידיים סגולות, רגליים ירקרקות, פה קטן ועיניים גדולות ובולטות, השד התקרב אליו, השדים היו האויבים הכי גדולים של המפלצות, אבל הם גרו באותו אי. "הצילו!" צעק המפלץ הקטן. אימא שלו רצה אליו בבהלה, חיבקה אותו והבריחה את השד, למחרת בבוקר, הייתה מלחמה- השדים נגד המפלצות, לשדים היו חרבות וסכינים ולמפלצות היו אקדחים וצנצנות של דבש דביק. "הנשק המתוק שלנו- דבש" אמרו המפלצות וחייכו, הם זרקו את הדבש עם הצנצנות לעברם של השדים המפחידים, חלק מהשדים התכווצו וחלק החליקו, אבל אז הם קמו שלפו את החרבות החדות שלהם וניסו לדקור את המפלצות. "אנחנו הולכים לנצח!" אמרו המפלצות ושלפו את האקדחים שלהן. השדים שפשפו את הידיים שלהם ואז הם תקפו את המפלצות בקיצוניות, הם התיזו עליהן בשמים של מכשפות, התנפלו עליהן והתחילו לתקוע להן סכינים, חלק מהמפלצות מתו, אבל שאר המפלצות קמו ולא ויתרו. "אנחנו לא מוותרים!" צרחו המפלצות, "אתם הורגים לנו מפלצות?!" המפלצות התחילו לירות באקדחים שלהן. הארי התנדנד עם קוביית הקרח בחדר של גולדה ואז הוא הצליח לצאת מקוביית הקרח, אבל הוא קפא מקור. "מה? איפה אני? כמה זמן הייתי כאן?" הוא צרח, לפתע הוא שמע קול מוזר מבחוץ: "הארי" הארי גירד בראשו ואמר: "קוראים לי, אני חייב ללכת" הארי יצא מהחדר של גולדה וטרק אחריו את הדלת. זה היה סתם שעשוע קרבי, המלחמה בין המפלצות לשדים, זה היה ברור, אפילו הארי חשב ככה…