בחזרה לפיראנוס- ההרפתקה ממשיכה- פרק 5: האי של גולדה ומירוץ הסוסים הגדול

פרק 5
האי של גולדה ומירוץ הסוסים הגדול

"רוץ, יש כאן עוד אי!" אמר דוד לואי.
"נהדר" אמר אלכס ורץ.
"רגע, אנחנו רצים על המים! איפה המוט?" צרח אלכס.
"אמרתי לך שהשארתי אותו שם" אמר דוד לואי.
"נו אז תביא אותו" אמר אלכס.
"מה? עכשיו?" שאל דוד לואי.
"אז מתי?!" צרח אלכס, דוד לואי קפץ למים, ליטף את הזקן הקטן שלו והתחיל לשחות.
אלכס דילג מעל שלולית מים גדולה ואז הוא הגיע לאי גדול.
אישה עם שיער בצבע כסוף חיוור ומתולתל, פנים מצומקות ועיניים צהובות בנתה ארמון מחול עם דגל קטן בצבע זהב עם כוכבים אדומים.
"מי את?" שאל אלכס.
"נעים מאוד, גולדה פטקזן" האישה לחצה לו את היד, חייכה וחזרה לבנות את הארמון שלה.
"זה האי שלך?" שאל אלכס, חלץ את סנדליו ורץ על החול החם.
"כן, אתה נהנה?" שאלה גולדה.
"בטח שאני נהנה, זה תענוג אמיתי!" אמר אלכס, גולדה חייכה ואז היא חשפה את שיניה החדות. "אוי ואבוי, אני צריך לברוח!"
גולדה הצמיחה כנפיים והיא התחילה לעוף, אחרי כמה דקות היא צללה אל הקרקע, אלכס רץ ורץ, עד שהוא מצא בית עץ גדול, הוא עמד מאחוריו והתנשם בכבדות, לפתע, הדלת נפתחה והוא נפל בפתח הבית.
"רגע, החרב שלי" אמרה אישה אחת עם שיער חום ארוך וחלק, עגילי זהב וקעקועים של ורדים.
"סטיב!" היא צרחה, אלכס קם על רגליו וראה את האישה עומדת ליד שולחן עם מפה לבנה, שולפת את חרבה מחגורת הזהב שלה שלחצה לה על המותניים, היא סידרה אותה והניחה כובע ירוק עם נוצה ורודה על שולחן העץ הגדול, על השולחן היו כל מיני מטעמים, פירות, לחמים ופשטידות טעימות, הריחות הנפלאים האלו הגיעו עד לאפו של אלכס. "ריחות מענגים" חשב אלכס לעצמו ובלע את רוקו, אבל אז הוא שמע משק כנפיים ונזכר בגולדה, הוא טרק את הדלת של בית העץ, אבל אז הוא שמע נקישות.
"אל תפתחו, זאת ערפדית!" צרח אלכס.
"תרגע, זה אני דוד לואי, גם אני בורח מהערפדית המשוגעת הזאת, נו אלכס, תפתח לי!"
אלכס פתח את הדלת ודוד לואי נכנס לבקתת העץ.
"ראיתי אותך בורח לפה, הנה מוט הברזל" אמר דוד לואי ונתן לאלכס את המוט, "אבל למה אתה צריך אותו? מה אתה תעשה עם זה? אין אגדת ים על מוט הברזל הזה!"
אלכס בחן את המוט ושיפשף את עיניו, לפתע המוט נשמט מידו וכל בית העץ התפוצץ ואש כתומה ולהבות האירו את האי, היה כבר מאוחר, אלכס נתן יד לדוד לואי והם רצו ביחד בין הלהבות ואז הם עצרו ליד עץ עם גזה עבה.
"רגע, זה ספר החוקים הישן של הארמון! הוא לא היה בקרקעית הים, כל מה שסיפרת לי היה בעצם אגדה שנכתבה על ידי המלך, אתה שיקרת לי!" צרח אלכס ודחף את דוד לואי.
"איך אתה יכול לומר דבר כזה לדוד שלך? אתה צריך להתבייש בעצמך!" אמר דוד לואי ושילב את ידיו בכעס.
"אתה זה שצריך להתבייש בעצמך, כל הזמן הזה אתה סיפרת לי אגדות על הספר הזה והכל היה שקר ואמרת לי גם שהוא מלא אבק ושהוא ישן ואני רואה אותו כאן, חדש, נקי ומצוחצח, המלך בטח מחפש אותו" אמר אלכס.
"בסדר, רק אל תכעס עליי, בוא נחזיר את הספר הזה למלך והספר הזה באמת היה פעם בקרקעית הים, מישהו הוציא אותו וניקה אותו, מה שסיפרת לך זה לא היה סתם סיפור, זה הסיפור האמיתי הכי גדול של המלך!" אמר דוד לואי, הוא קם וניקה את מכנסיו.
"טוב, אבל אתה עדיין צריך להוכיח לי את זה" אמר אלכס.
"אין מה להוכיח זה היה סיפור שהמלך פעם סיפר לי ולעוד כמה שודדי ים והוא אמר שזה סיפור אמיתי ואני אמרתי לך וסיפרתי לך בדיוק את אותו הדבר" אמר דוד לואי.
"טוב, רגע, אבל איפה הערפדית הזאת, גולדה?" שאל אלכס.
לפתע, אלכס ודוד לואי שמעו משק כנפיים, הם הסתכלו למעלה וראו את גולדה צוללת אל הקרקע. "רוץ!" צרח דוד לואי, הוא משך את אלכס והם רצו ביחד.
"אתם לא תצליחו לברוח, נראה לכם שאני אוותר על ארוחה כזאת?!" צרחה גולדה.
כעבור כמה דקות, אלכס ודוד לואי מצאו אותם קשורים לעץ עם חבל חזק, הם ראו מפלצות וערפדים מחזיקים לפידים וחגים סביבם.
"די, תעזבו אותנו, אנחנו לא נעשה לכם כלום, אנחנו מבטיחים שאם תעזבו אותנו אנחנו נברח ולא נחזור לאי הזה יותר לעולם!" אמר אלכס.
"אם אנחנו משחררים אתכם עכשיו אנחנו לוקחים אתכם לאי המכשפות" אמרה מפלצת אחת.
"בסדר," אמר דוד לואי, "רק תשחררו אותנו!"
הערפדים קראו את החבל בשיניהם החדות.
"זה הזמן לברוח" לחש דוד לואי לאלכס והם ברחו עד שהגיעו לספינה וחתרו עם מוט הברזל.
"הם בורחים עם הספינה שלהם, הם מתחמקים, מה נעשה?" צרחה גולדה.
"צריך לקרוא לצבא המכשפות" אמר ערפד אחד.
"אבל הן לא יוכלו לעשות כלום, טיפש!" צרחה גולדה, "חייבים לחשוב על רעיון, אחרת הם יספיקו לברוח ולא נזכה בארוחת המלכים הגדולה והטעימה הזאת עם הריחות המענגים שממלאים את אפי!"

למחרת בבוקר כל תושבי הממלכה באו לראות את מירוץ הסוסים הגדול בחצר המלכות.
"בהצלחה עם הצ'יטה" אמר המלך וקרץ לסבטלנה, סבטלנה חייכה אליו, היא ליטפה את הצ'יטה שבתוך התחפושת שלה, היו לה שרשראות לבנות וקולר מזהב.
"בסדר, אנחנו עומדים להתחיל, אבל לפני כן תכירו את המתחרים שלנו" אמר המנחה, "הנסיך סם, מומחה ברכיבה על סוסים ומלמד ילדים קטנים לרכוב על סוסי פוני. המתחרה השני הוא סבסטיאן, נסיך אמיץ שיוצא למסעות ולהרפתקאות ועכשיו הוא בא עם הסוס החזק שלו והוא רוצה לנצח במירוץ הזה כמו כל המתחרים הטובים והחזקים שלנו והמתחרה השלישית והאחרונה היא הנסיכה סבטלנה, איפה מחיאות הכפיים לנסיכה ולסוסה שלה? ו… היא רוצה להגיד לנו משהו במיקרופון…."
"אני הולכת לנצח!" צרחה סבטלנה ומחאה כפיים, "אני הולכת לנצח, רק אני לי יש את הסוסה החזקה ביותר" היא קרצה אל המלך וחייכה.
"בסדר" אמר המנחה, "אז המירוץ מתחיל בעוד שלוש, שתיים, אחת…."